הינדואיזם והתרבות ההודית המסורתית
תת היבשת ההודית העצומה מכילה מגוון גדול מאין כמוהו של תרבויות, עמים, שפות, דתות ואמונות. מהם כאלו החולקים בסיס רעיוני משותף, וכאלו השונים בתכלית ואף מנוגדים האחד לשני. שורשיה של התרבות ההודית הם מהעתיקים הידועים לנו בעולם, ובתת היבשת ההודית התקיימה אחת הציוויליזציות העתיקות והמפותחות בעולם באותו הזמן (שיאה היה ככל הנראה במחצית השנייה של האלף השלישי לפסה״נ, אך תחילתה קדומה אף יותר).
מאז – הודו הייתה נתונה למפגשים רבים ומגוונים עם תרבויות שונות – משבטים שהגיעו ממרכז אסיה במהלך האלף השני לפסה״נ והביאו עימם שפה ומערכת אמונות שתרמו לעיצוב חלק מרכזי בתרבות ודרך המחשבה ההודית עד ימינו, דרך מפגש עם תרבות הלניסטית בימיו של אלכסנדר מוקדון ולאחריו, עמים מזרח אסייתים מאיזור סין, מוסלמים מאיזור אפגניסטאן ופרס, נוצרים אירופאים קולוניאלים כמו הפורטוגלים, ההולנדים וכמובן הבריטים, ועוד.
כל תרבות כזו השפיעה והושפעה מהתרבות והמנהגים המקומיים, ליצירת פסיפס מגוון ועשיר מאין כמוהו של אמונות, פולחן, דרכי מחשבה ודתות שונות. חלקן נוצרו בתת היבשת ההודית, וחלקן ״יובאו״ מבחוץ וקיבלו בהודו מופע מקומי ייחודי. אם כן, סקירה מקיפה של מגוון עצום זה תמלא מספר כרכים עבי כרס. כאן ננסה לשפוך מעט אור על מופעים ודרכי מחשבה מרכזיים, המאפיינים את התרבות ההודית – אז והיום.
אלים ואלות בהינדוהיזם
הדת המרכזית המוכרת כיום בהודו היא דת ההינדואיזם. זוהי למעשה מעין מטריה גדולה ורחבה, אשר תחתיה מגוון אמונות ומנהגים אשר יכולים להשתנות באופן מסוים באיזורים שונים, בהתאם להשפעות איזוריות, היסטוריות ותרבותיות. המילה עצמה – הינדואיזם, הינה הגדרה חיצונית אשר ניתנה ליושבי תת היבשת ולאמונותיהם ע״י תרבויות שהגיעו מחוץ להודו. המילה הינדו מקורה בנהר האינדוס הזורם בצפון מערב תת היבשת, משם הגיעו עמים רבים אל תוך תת היבשת.
האנשים היושבים לאורך נהר האינדוס נקראו על שמו אינדו, הינדו או סינדהו – ומכאן השם אינדיה וגם הודו. הגדרה זו הורחבה לאחר מכן לכלל האנשים היושבים מעבר לנהר האינדוס, אנשיה של תת היבשת ההודית. דבר זה חשוב להבנה – היות שהאנשים עצמם לא הגדירו את עצמם ואת אמונתם כמקשה אחת. מדובר כאמור בעמים שונים ובמערכת אמונות ומנהגים שלעיתים היו שונים וכאמור אף מנוגדים האחד לשני. המצב בהודו הוא אכן מורכב, ויקשה עלינו להבינו באופן פשטני. בהודו אין שחור ולבן.. כולה מנעד עשיר מאין כמוהו של צבעים, קולות וריחות שונים, אלים ואלות (או שמא רק אחד מוחלט שאין בלתו?), שפות, אמונות ודעות. לצורך הדיון נעשה שימוש במילה זו, שהיום מוכרת גם בקרב תושביה של הודו עצמם.
הודו אמונות ודעות
ניתן להתייחס אל ההינדואיזם כמערכת המכילה ריבוי של זרמים, כיתות ודרכי מחשבה – ובבכל זאת מקבלת כמה עקרונות משותפים עליהם אין עוררין. הבסיס לאמת בנוגע למהות קיומו של היקום, ומהות ומשמעות קיומו של האדם בתוכו – הוא הוודה (״ידע״ בסנסקריט, שפת האלים בה כתובים כתבי הקודש הללו). מדובר באוסף של כתבים אשר לפי האמונה מכילים את האמת הנצחית של הכל למעשה. הזרמים השונים בתוך ההינדואיזם יקבלו את סמכותה הבלתי מעורערת והעל אנושית של הוודה. המורכבות היא כמובן בפרשנויות השונות לאופן הבנתה..
בוודה אנו נחשפים לעולם בו ישנו ריבוי אלים מצד אחד, ויחסי גומלין הדדיים בין האדם והאלים, ומצד שני – אחדות וזהות מוחלטת בין היסוד הנצחי של העצמי (שהוא הדבר היחיד האמיתי בנו למעשה, ואינו הגוף, המחשבות או הרגשות שלנו) ובין האחד המוחלט שהוא הכל. בפנתיאון האלים הוודי ישנם אלים שונים להם מופעים ואיכויות שונות, ויש שיאמרו שמדובר למעשה באיכויות שונות של אותו אחד מוחלט המתגשמות או נתפסות ע״י חושינו הארציים באופנים שונים ונפרדים האחד מהשני, כך שבסופו של דבר לא מדובר בריבוי, כי אם באחדות חובקת כל.
אלים בהודו
ישנם מאמינים אשר ידבקו באל מסוים ובאיכויות אותם הוא מייצג כדרך המתאימה להם להגיע בסופו של דבר אל הגאולה, וכאלו שידבקו באל ובדרך אחרת. הדרכים הן שונות, אך אינן מנוגדות. הדבקות באל מסוים לא שוללת את קיומו והצדקתו של האחר, והיעד הוא אחד בסופו של דבר. ואכן, אנו רואים את האלים כולם מתקיימים במערכת יחסים עניפה האחד עם השני, ולא שוללים האחד את קיומו של האחר. פעמים רבות נראה במקדש המוקדש לאל מסוים גם את נוכחותם של אלים נוספים. יכולת קבלה והכלה זו מאפשרת להינדואיזם להטמיע אל תוכו ולקבל שלל אמונות ואף אלים שונים, ללא הצורך להתנגד ולהלחם בהם. פלורליזם זה מאפיין את דרך המחשבה ההודית באופנים רבים, לא רק דתיים.
מהי הגאולה לפי דרך האמונה הזו? בין הזרמים השונים ישנה קבלה של כמה הנחות יסוד בנוגע לקיומינו בעולם, ולאופן בו הוא מתנהל (לא אתייחס כאן ליוצאי הדופן שכמובן קיימים. בהודו כמו בהודו לא ניתן להניח הנחה גורפת שתהיה נכונה במאת האחוזים…)
הסמסארה ההודית
סמסארה: מעגל המוות והלידה מחדש. לפי אמונה זו, האדם (וכל יצור למעשה) מתגלגל ונולד שוב בעולמינו הארצי לאחר מות הגוף הפיסי. הקיום בעולם זה בגוף מוגבל ונתון לשלל מכאובים גופניים ונפשיים נתפס כעול הכרוך בסבל מתמשך. הדרך להשתחרר ממעגל זה היא להגיע להבנה נשגבת בדבר זהותינו האמיתית אשר אינה קשורה לגוף הפיסי ולכל מה שכרוך בו. או אז נפסיק לזחול במעגלים (פירושה המילולי של המילה סמסארה) ונזכה לשחרור מהמעגל המתמשך של מוות ולידה מחדש.
קרמה: משמעות המילה באופן מילולי הוא ״פעולה״. תורת הקרמה הנה תורה סבוכה ומסועפת, העוסקת בפעולות (מהן רצויות ומהן בלתי רצויות) אותן מבצע האדם ובהשלכותיהן, בחיים האלו או בחיים אחרים. משמעות הדבר היא שפעולותיו של האדם כמו גם מצב תודעתו בעת ביצוען הם אלו שיכתיבו את מצבו (אם כי לא תמיד ביחס ישיר), ולא קיומו של אל חיצוני המעניש או מתגמל על ביצוע מצווה או חטא.
מהו הסדר הקוסמי ההודי?
דהרמה: החוק או הסדר הקוסמי לפיו מושתת העולם ועל פיו מתנהלים כל הארועים בו. מדובר גם בחוקים אוניברסליים נצחיים (הדהרמה הנצחית) וגם בחוקים ודרך התנהלות מסוימת לכל אחד – בהתאם למעמדו, תפקידו ושלב החיים בו הוא נמצא (הדהרמה האישית). חוקי הדהרמה מסדירים את המערכת החברתית בחברה ההודית המסורתית – על ההיררכיה המעמדית שבה, הטקסים והפולחנים שעל האדם לבצע, וכן חוקים שבין אדם לחברו. יש לציין שלמילה מרכזית זו משמעויות שונות בדתות הודיות אחרות. זוהי המשמעות הקדומה הקיימת בדרך המחשבה ההינדואית המסורתית.
מהם הדהרמה, הקרמה והסמסארה בדת ההודית?
אם כן – דרכי המחשבה המסורתיות בהינדואיזם יקבלו את סמכות הוודה, ואת עקרונות הדהרמה, הקרמה, הסמסארה והרצון להשתחרר ממנה. דרכים אלו נבדלות האחת מהשנייה בפרשנותן בנוגע למהות אותו שחרור והדרך אליו, וכן בהבנתן את מבנה היקום והדרך בה אנו תופסים אותו. לא נעמיק כאן בפירוט מדוקדק של האסכולות השונות בהינדואיזם.. מעבר לכך ישנו כמובן פולחן עממי אשר שונה ממקום למקום, ומושפע מתנועות דבקות שצמחו באיזורים מסוימים, מאמונות אנימיסטיות באיזורים אחרים, מנהגים תרבותיים של עמים שונים ועוד ועוד… מסובך, כפי שאמרנו.. דרך המחשבה הדומיננטית מדברת על אחדות מוחלטת, וזהות בין היסוד הנצחי שבעצמי (אטמן), ובין האחד המוחלט שהוא הכל (ברהמן). האלים השונים והמגוונים מציגים איכויות שונות של אותו אחד ודרך מעשית להתקרב אליהן, ולפעמים (בזרמים מסוימים) מזוהה שמו של אל מסוים עם אותו האחד. מדובר בתורה עמוקה אשר קצרה היריעה מלעסוק בה במאמר קצר זה.
מספר האלים והאלות הינו רב מספור. ישנם כאלו מרכזיים אשר נוכחים במרחב כולו, וישנם מופעים מקומיים אשר להם סיפור ותפקיד השייך למקום כזה או אחר.
ברהמה, וישנו ושיווה בדת ההודית
נציין אולי את ״השילוש הקדוש״ בהינדואיזם: האל הבורא – ברהמה, האל המקיים ומשמר את סדר הדברים – וישנו, והאל ההורס (והבורא מחדש) – שיווה. לכל אחד איכויות שונות, ועולם של סמלים המזוהים עם כל אחד כאשר לכל דבר ישנה משמעות כמובן. לפי התפיסה המופשטת, כפי שאנו כבר יודעים – השלושה האלו הם בעצם אחד שאין בלתו.
מתוך חברה זו ואופי התנהלותה, ומתוך המצע הרעיוני המוזכר לעיל יקומו ויצמחו דתות נוספות, אשר לא יקבלו עליהן את סמכותה של הוודה, ויציגו הבנה שונה באשר למהות האדם והיקום, או אפילו היעדר מהות שכזו. על דתות הודיות נוספות – במאמרים הבאים.
