צבי הענק במדגסקר

צבי אלדברה במדגסקר

מדגסקר ידועה בעיקר בזכות בעלי החיים שחיים בה – 90% מהם ייחודיים לאי ולא חיים בשום מקום אחר בעולם. המפורסמים מבין בעלי החיים האלה הם הלמורים והפוסות. בעבר חיו במדגסקר מגוון גדול יותר של בעלי חיים, חלקם ענקיים, כמו הלמור העצלן שהיה בגודל של גורילה וציפור הפיל שגובהה היה שלושה מטרים. בין בעלי החיים האלה, שנכחדו כשבני אדם הגיעו לאי והחלו לצוד אותם, נמנו גם צבי האלדברה (Aldabra) הענקיים, שניים בגודלם רק לצבי הענק של גלפאגוס.

הצבים האלה, שיכולים לחיות במשך מאה שנים, הם חברתיים במיוחד. הם חיים בקבוצות גדולות, מחפשים יחד מזון ולנים זה לצד זה. חוקרים מאמינים שבעבר חיו במדגסקר מאות אלפי צבים כאלה, אולם לפני 600 שנה ניצודו כולם על ידי בני האדם. לשמחתנו, בסיישל הסמוכה עדיין חיים צבי ענק ובמדגסקר החליטו שהגיע הזמן להעביר כמה מהם לאי ולטפח שם אוכלוסיית צבים חדשה. לכן, הם העבירו מסיישל קבוצה של שניים-עשר צבי ענק, מהם חמישה זכרים ושבע נקבות, ושיכנו אותם באחת משמורות הטבע במדינה. להפתעתם, תוך שנה בקעו שם שני צבים חדשים ובחמשת השנים שלאחר מכן בקעו עוד 152 פרטים נוספים. אבל החוקרים חשבו שעצם הטלת הביצים ובקיעת הצאצאים הם לא הישג ראוי מספיק, שכן הצבים הצעירים עדיין יכולים להיטרף בקלות על ידי חתולים, כלבים, חולדות, ציפורי טרף ופוסות, מין של טורף מקומי. לכן הם אספו את כל הצבים מייד עם בקיעתם וגידלו אותם במשפחתון-צבים ייעודי עד שהשריון שלהם גדל דיו על מנת להגן עליהם מטורפים. ההצלחה הייתה גדולה והחוקרים צופים שעד שנת 2030 יחיו בשמורה 500 צבים ועד שנת 2040 יחיו בה 2,000 מהם.

טבע באי מדגסקר

המניעים התיירותיים לפרויקט כזה ברורים למדיי, אבל מסתבר שיש לו גם סיבות סביבתיות – רבים מתושבי מדגסקר נוהגים להעלות באש את שטחי החקלאות שלהם, במה שקרוי שם ‘חקלאות טאבי’. האפר שנוצר בעקבות השריפות עשיר מאד בנוטריינטים ומעודד צמיחה של גידולים חקלאיים ומזון לבקר בשטחים השרופים. מכיוון שצבים ניזונים מעשב ומעלים יבשים, הם יכולים למנוע את התפשטות השריפות, פשוט כי לא יהיה לאש במה להיאחז. זאת ועוד, הצבים נוהגים לאכול פירות מעצים שונים ולפזר את הזרעים שלהם באמצעות גלליהם. כך הם יכולים לעודד צמיחה של עשבים, שיחים ועצים חדשים. ההשבה שלהם, כך מקווים תושבי מדגסקר, תסייע להחזיר את היערות המפוארים שצמחו בעבר בכל האי.

מדוע החי והצומח במדגסקר הם אנדמיים?

מדוע הטבע, הצומח והחי במדגסקר הם אנדמיים? אנדמי זה מין בעל תפוצה המוגבלת אך ורק לאזור מצומצם. דוגמה: במדגסקר נמצא צמחיה, זוחלים ויונקים שלא נמצאים בשום מקום אחר בעולם והם אנדמיים למדגסקר בלבד.

ישנם שתי סיבות עיקריות לקיומם של המינים האנדמיים במדגסקר:

ראשית, האי נפרד מאפריקה לפני מיליוני שנים ובמהלך שנים אלו נוצר בידוד פיסי שגרם להתפתחות אבולוציונית שונה ומופרדת.

סיבה נוספת נובעת מגודלו של האי מדגסקר והאקולוגיה המגוונת של האי. מדגסקר הוא האי הרביעי בגודלו בעולם והוא מגוון מאוד מבחינה גיאוגרפית – מישורים, חופים, הרים, מדבריות שיוצרים אזורי אקלים שונים.

מגוון אנדמי במדגסקר

מדגסקר היא ביתם של כ 190 מיני דקלים – מעל 95% מתוכם אנדמים.

מדגסקר היא ביתם של כ 1000 מינים של סחלבים – מעל 80% מתוכם אנדמים.

מדגסקר היא ביתם של כ 100 מינים של למורים  – וכולם אנדמים למדגסקר.

מדגסקר היא ביתם של כ 60 מינים של יונקים – מעל 90%    מתוכם אנדמים.

מדגסקר היא ביתם של שני שליש מיני הזיקיות בעולם.

למעשה מעל 80 אחוזים מכל מה שחי וצומח במדגסקר נמצא רק במדגסקר.

למורים במדגסקר – מאת ד”ר אבי שפיר

הלמורים הם כנראה היונקים הייחודיים והמפורסמים ביותר שנמצאים רק במדגסקר עם כ-100 מינים. הם חולקים דמיון לקופים, אך הסתעפו אבולוציונית לאחר שהאי נפרד מהיבשת. הלמורים שייכים לסדרת הפרימטים במחלקת היונקים, שאליה משתייכים גם כל שאר הקופים וגם אנחנו, חברת האדם. כיום מדובר בכמאה מינים שונים של למורים החולקים מגוון רחב ביותר של בתי גידול. זוהי תוצאה מובהקת של תהליך אבולוציוני מאוד אינטנסיבי. חשוב לציין שמינים רבים נוספים (כול הלמורים הגדולים) היו ונכחדו על ידי חברות האדם שהגיעו לאי רק לפני כ 2000 שנים.

הלמורים היומיים חיים בחבורות בין 4-20 פרטים עם סדר התנהגויות חברתיות מאוד מורכב. הלמורים הליליים חיים רובם כבודדים. הלמורים הם צמחונים וניזונים על טווח מאוד נרחב ומגוון של דיאטה צמחית. חוש הריח שלהם הוא החוש המפותח ביותר בניגוד לשאר הפרימטים שאצלם חוש הראייה הוא החוש הדומיננטי. האי מדגסקר הוא המעבדה הגדולה ביותר של התהליך האבולוציוני! מוזמנים לטיול למדגסקר