מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג’מה?
באמת מי יודע?
כבר שנים מדענים מנסים להבין מדוע לובשת הזברה פיג’מה. יש מי שטוען שבזכות הפסים, לטורפים קשה מאד לזהות זברה יחידה כאשר הם רודפים אחר עדר זברות. אחרים מציעים שהאויר ליד הפסים השחורים חם יותר מזה שליד הפסים הלבנים, ושההבדלים האלו גורמים לתנועה מתמדת של האויר, מפס אחד לשני, פעולה שמקררת את הזברה. טענה שלישית היא שהפסים מבלבלים טפילים ומונעים מהם להתקרב לזברה ולעקוץ אותה.
אז יום אחד, לא ממש מזמן, קמו כמה מדענים והחליטו לבדוק את הטענה השלישית. מה עושים? לוקחים פרות וצובעים אותן בשחור ובלבן, כמובן.
ומה יצא? הפרות עדיין נעקצו, אבל רק מחצית מכמות הפעמים שבה נעקצו פרות שלא נצבעו או פרות שנצבעו בצבע שחור.
המחקר הזה מצטרף למחקרים קודמים שהוכיחו את יעילות הפסים בהגנה מפני מזיקים, ובסופו הציעו החוקרים את ההצעה ההגיונית היחידה העולה על הדעת: אם אתם מגדלים פרות מחמד, צבעו אותן בשחור ובלבן, וכך תגנו עליהן מפני מזיקים.
חמש עובדות שככל הנראה לא ידעתם על פילים, לכבוד יום הפיל הבינלאומי שמתקיים לרוב בחודש ספטמבר:
1. חדק של פיל מורכב מכ-40,000 שרירים! רק להשוואה, בגוף האדם כולו יש 639 שרירים. בקצה החדק יש שני מבנים דמויי אצבעות שמאפשרים לפיל להרים חפצים בעדינות. כל זה ממש מסובך לגורי פילים: בהתחלה הם ממש לא יודעים מה לעשות עם החדק הזה שנמצא ממש מול הפרצוף שלהם, וכשהם מנסים ללכת הם לפעמים מועדים עליו. בהמשך הם מתחילים למצוץ אותו, כמו שתינוק מוצץ אצבע, ורק בגיל שנה בערך הם משיגים שליטה מלאה בו.
2. פילים אוכלים 16 שעות ביממה. נקבה אוכלת בממוצע כ-170 ק”ג מזון מדי יום, ואילו הזכר אוכל כ-300 ק”ג. אבל לא הכל נשאר בגוף: זכר בוגר מפריש מדי יום גללים במשקל של כ-150 ק”ג!!!
3. פילים לא רק אוכלים בגדול, אלא גם שותים בענק. הם לא חייבים לשתות מדי יום, אבל כשהם נמצאים בקרבת מקור מים הם שותים כ-230 ליטר מים ביום. למעשה, בכל לגימה הם שואבים בין 10 ל-15 ליטר מים.
4. בוודאי שמעתם שאת להקת הפילים מנהיגה נקבה. היא כל כך חשובה לפילים בזכות הניסיון וההנהגה שלה, עד שהיא ממשיכה לחיות עוד שנים רבות לאחר שהיא מפסיקה להיות פורייה, רק כדי להמשיך להנהיג את חברי הלהקה. התופעה הזו מאד יוצאת דופן בעולם החי ותועדה עד היום, מלבד אצל פילים, רק בבני אדם ובשני מיני לוויתנים.
5. ממי פילים מפחדים? לא ממי שחשבתם. באזורי חקלאות בקניה, שבהם פילים גרמו לנזק רב, החליטו החוואים להגן על שדותיהם באמצעות אחד ממיני בעלי החיים היחידים שמהם פוחדים פילים – דבורים. החקלאים הציבו על גבול שדותיהם כוורות דבורים והפילים, ששמעו את הזמזום וחששו להעקץ, נסו על נפשם.
יום פיל בינלאומי שמח לכולכם!
גורילות ההרים באוגנדה
בימים האלה, כשכולנו נחרדים ממה שעוללנו לעולם שלנו, וכשאנחנו נאלצים לעצור רגע ולחשוב איך נוכל לפגוע בו פחות, יש גם כמה סיפורים שמראים לנו שבמאמץ משותף, כולנו יכולים לעשות הרבה טוב בעולם הזה ולמענו. למשל, הסיפור הזה: גורילת ההרים, שחיה באוגנדה, רואנדה וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, נחשבת כבר שנים למין שעוד רגע נפרד מהעולם. במשך שנים איבדו הגורילות את מרבית שטחי המחייה שלהן ובמקביל ניצודו בצורה אינטנסיבית ביותר. כולם היו בטוחים שאו-טו-טו, תוך כמה שנים, הן יכחדו.
לכן התחילו להגיע לאזור הרבה תיירים שרצו להספיק ולצפות בגורילות רגע לפני שהן יעלמו. הכסף שהם הזרימו הועבר לפרויקטים לשימורן ובמקביל לאוכלוסייה המקומית, מתוך מחשבה שאם הכפריים שחיים לצד הגורילות יהיו מבוססים כלכלית, הם לא ינסו לצוד אותן.
והאסטרטגיה האת עבדה!
בימים האחרונים התפרסם מחקר שגילה שמספרן של גורילות ההרים גדל. הוא עדיין ממש ממש נמוך – ככל הנראה קיימות היום בטבע בסך הכל 1,063 גורילות הרים – ובכל זאת, יש מקום (זהיר) לשמחה: גורילות ההרים הן היום היחידות מבין כל קופי האדם שמספרן נמצא בעלייה.
הדבר המשמח הזה קורה גם הודות לנו, התיירים, וזה לא פחות ממדהים.
הנה משהו שלא רואים בכל יום: בבון בקרוגר פארק בדרום אפריקה, שאימץ כפיר אריות קטן. אחרי שהעלה אותו לעץ, הקוף התחיל לטפל בכפיר כאילו היה בבון צעיר.
אבל לצערינו, סיכוייו של האריה הקטן לשרוד לאורך זמן אינם גבוהים: חוץ מזה שאין לו אוכל, ידוע כי בבונים, אם מתאפשר להם, הורגים גורים של אריות ושל נמרים. אחרת, הטורפים הצעירים עלולים לגדול ולצוד את אותם קופים שחסו על חייהם. כך שאם הבבון המאמץ לא ישנה את דעתו ויהרוג את הכפיר, ככל הנראה חבר אחר מלהקתו יעשה זאת.
לכבוד יום הצי’טה הבינלאומי, הנה כמה עובדות שידעתם על צ’יטות ועוד כמה שלא:
1. אז כן, כבר ידעתם שצ’יטה (או ברדלס בעברית) היא בעל החיים היבשתי המהיר ביותר בעולם. כשהיא מוצאת אנטילופה נאה ועסיסית למראה, היא מתקרבת אליה לאט ובשקט, וכשהיא קרובה מספיק היא מתחילה לרוץ אחריה. תוך שלוש שניות(!) הצ’יטה יכולה להגיע למהירות של 110 קמ”ש(!!), ויש חוקרים שטוענים שאפילו יותר(!!!).
2. בדרך כלל צ’יטות ממליטות בין שלושה לחמישה גורים. אבל רק לאחרונה המליטה צי’טה במסאי מארה בקניה שבעה גורים קטנטנים ונהדרים (קישור לכתבה – בתגובות).
3. לגורי הצ’יטה יש על הגב פרווה ארוכה ולבנה, שנראית כמו שטיח. חוקרים טוענים שהפרווה מקנה להם הסוואה טובה יותר וגם גורמת להם להראות כמו גירית דבש, יונק קטן ושחור, שפס לבן ורחב חוצה את הגב שלו לאורכו. גירית הדבש נחשבת לאחד המינים האמיצים והאגרסיביים ביותר בסוואנה, ואפילו אריות מפחדים ממנה. לכן, טוענים החוקרים, הדמיון לגירית הדבש מרחיק מגורי הצ’יטה טורפים פוטנציאליים.
4. הפרווה של צ’יטה בוגרת מנוקדת בכ-2,000 נקודות.
5. שלא כמו אריות, צ’יטות לא שואגות. למעשה, ממש כמו חתולי בית, הן מגרגרות.
יום צ’יטה בינלאומי שמח!
מה עושים ביולוגים שרוצים לעזור לבעל חיים בסכנת הכחדה להתאושש? אנחנו יכולים לחשוב על הרבה דברים, אבל על דבר כזה באמת עוד לא שמענו: הזאב הטלוא הוא מין מיוחד ויפהפה ממשפחת הכלביים. ניתן למצוא אותו במיוחד באפריקה הדרומית, אבל גם שם לא קל להיתקל בו – לצערינו הרב, הוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה;
אחת הבעיות במין הזה היא שכשהזכרים לא מוצאים נקבות להזדווג איתן, הם עוזבים את הלהקה שלהם. אבל גם הם, ממש כמונו, מתקשים למצוא זאבות טלואות נוספות (בכל היבשת כולה נותרו רק כמה אלפי פרטים מהמין הנפלא הזה). כשזה קורה, הם מתים מבלי שהזדווגו ובלי שהעמידו דור נוסף של צאצאים, והמין ממשיך להצטמק.
אחת הדרכים להתמודד עם הבעיה הזאת היא להפגיש באופן מלאכותי זכרים ונקבות, כלומר, ליצור להקות חדשות. הבעיה היא שהרעיון הזה הוא כמו ‘האח הגדול’ של הזאבים טלואים: יום אחד מכריחים את כל הפרטים האלה, שמעולם לא נפגשו קודם, לחיות, לצוד ולגדל צאצאים יחדיו. ומה לעשות? לא לכולם זה מתאים.
