אוביל הדבש של אפריקה – שיתוף פעולה נדיר של ציפור עם אדם

שיתוף פעולה מרחיק לכת בין האדם לאוביל הדבש

זה סיפור על  שניים – אדם וציפור – שמצאו דרך לשלב כוחות למען מטרה נעלה: למצוא את הדבש. הקשר בין ציידי הדבש וציפור “אוביל הדבש” החל מזמן, כנראה לפני שהאדם המודרני יצא מאפריקה. מאז השתכלל הקשר והפך סמל לפוטנציאל הטמון ביכולתנו להקשיב – באמת – לטבע.

אפריקה המתוקה – אוביל הדבש של היבשת

“אוביל הדבש” (Iindicator indicator) היא ציפור קטנה החיה ברחבי הסוואנות והיערות של אפריקה שמתחת לסהרה. היא מומחית במציאת כוורות דבורי בר  ובפרט את שעוות הדבש החשובה לתזונתה. אבל היא לא יכולה לגשת אל הכוורת לבד. זו חבויה בגזעי עץ ומוגנות ע”י אלפי דבורים פועלות שלא יהססו לעקוץ, תקיפה שיכולה להיות קטלנית לציפור כזו קטנה. האדם, מנגד, פיתח במרוצת השנים כלים להתמודד עם אתגרים לא פשוטים כאלה, כמו גרזנים ועישון הכוורת בכדי לאלחש את הדבורים ולגשת לדבש בקלות. לכאורה – קרקע מתבקשת לשיתוף פעולה. ובכל זאת, זה שהשיתוף עדיין מתקיים במקומות שונים ובלתי-תלויים לאורך זמן כה רב, אינו מובן מאליו. הרי אנו יודעים ששיתופי פעולה רבים אינם שורדים ושדי בכמה “רמאים” מוצלחים כדי לפרק את החבילה. למשל, לאדם היו הרבה הזדמנויות להשתכלל ולמצוא דבש לבדו. וציפורי האוביל היו יכולות למצוא משתף פעולה אחר, כמו בבון או גירית דבש למשל, לפחות בחלק  מהמקרים. אך הקשר בין האדם לציפור דווקא הולך ומתחזק עם הזמן. בני שבט ה”האדזה” שבטנזיה למשל, אחת מחברות הציידים הלקטים האחרונים שנותרו בעולם, מובלים ע”י הציפורים לצמרות של עצי באובאב אדירים בעקבות הזהב המתוק. האפקטיביות של היחסים ארוכי השנים האלה הפתיעה גם את החוקרים – בלי הציפור, סיכויי צייד בודד למצוא דבש צונחים פי 5 (!), ובעזרת האוביל, הוא מוצא כוורות גדולות פי 2!

אבולוציה של שפה משותפת בין אוביל הדבש לאדם

לאוביל שירה מורכבת ומגוונת, ולכל קריאה מטרה שונה – מהרחקת אויבים ועד קריאה לבני זוג. ציוץ אחד מכוון במיוחד לציידי-הדבש, כרוצה לאמר “היי! יש כאן קיצור דרך”. פעמים רבות, האוביל לא תוותר בקלות – אם הצייד זז לאט מדי ולא מתחיל לחפש, היא תתקרב ותקרא חזק יותר, עד שישמע לה.

גם הציידים למדו לקרוא לציפור בשריקה או קריאה ייחודית לאיזורם. למשל, ציידי דבש משבט ההאדזה מצפון טנזניה משתמשים בשריקה כדי להכריז על תחילת הצייד. לעומתם, בני שבט ה”יאו” משמורת “ניאסה” שבצפון מוזמביק נוהמים ב “brrrr-hm”. הקשר בין הקריאה הספציפית לתגובת הציפור, הוא לא מקרי. מחקר רחב-היקף הראה שציפור מצפון טנזיה לא תשתף פעולה עם קריאות (מוקלטות) שמאפיינות ציידים ממוזמביק, ולהיפך. המשמעות – לא בלבד שהציידים והציפור מתקשרים בכוונה אחד עם השני, הם יוצרים דיאלקט ספציפי לאיזור ואולי אפילו “תרבות צייד דבש” מקומית.

עד כאן איך מתחיל הצייד, אבל איך שהוא נגמר חשוב אפילו יותר. כאמור, האדם מחפש דבש, והציפור את שעוות הדבש. לכאורה win-win. אז למה חלק מהציידים, כמו בני ההאדזה, שורפים את השעווה לאחר שהשיגו את מבוקשם בהדרכת האוביל? גם כאן, יש הבדל תרבותי בין ציידים שונים – ההאדזה טוענים שבכדי לעודד את הציפור להמשיך לחפש דבש, הם צריכים להשאיר אותה “רעבה” במידה מסויימת, ולא לספק לה את כל השעווה בבת אחת. ובכל זאת, האוביל תעדיף את השותפות עם האדם על כל אחד אחר. לשעווה יש  מתחרים, כמו בבונים, גיריות דבש, נמיות וציפורים אחרות, דבר היוצר יותר ביקוש מהיצע. לכן, אם הציפור לא תתאמץ ותתקשר עם ציידים, ובמקום  תנסה למצוא  שעווה זמינה לבדה, הסיכוי שיישאר לה משהו עד אז זעום. לעומת זאת, השירות שהיא נותנת לאדם, גם אם לא רווחי בכל פעם ופעם, משתלם לטווח ארוך כי היא מבטיחה את מקומה הראשון בתור לשעווה. להעמקה זו בפרטים יש גם השלכות רחבות יותר על איך שאנחנו מבינים את המרקם העדין של הטבע ומיקומנו בו: בדרך כלל היינו מצפים שתחרות בין מינים תמנע שיתופי פעולה, אבל כאן נראה שהיא אף הכרחית לקיומה.

יחסי גומלין בטבע של אפריקה

אפשר להגיד שהדבש הוא הדבק שמחבר בין האדם, הציפור, ושלל המינים חובבי הדבש במעין מערכת מורכבת אך מאוזנת להפליא. תאורטיקנים אבולוציונים אף מרחיקים לכת וטוענים שמוטיבציה למציאת דבש, כמו משאבים יקרי ערך אחרים, דחפה את האדם לפתח כלים ויכולות תקשורת חדשות. במילים אחרות – יש סיכוי שהכמיהה לדבש המתוק, והתלות בציפורים וחיות אחרות בסביבה, היה גורם משמעותי בהתפתחות שלנו כמין מחוכם כל כך. אם נחשוב רחב יותר, על הסביבה כולה, למערכות יחסים כאלה יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת. לדוגמא, אמרנו שהציפור מכוונת את הציד אל עבר עצים ספציפיים, דבר שמוביל את האדם להשתמש במוצרים נוספים של אותו העץ – כמו פירות – ולעזור להפצת הזרעים שלו במרחב. אפשר לאמר שהציפור גם מתפקדת כמעין “מהנדסת סביבה” שמעצבת את הנוף דרך שיתוף הפעולה שלה עם בני אדם.

אוביל הדבש באפריקה –  טבע, אנשים ומשמעויות

אם יתמזל מזלכם ותצאו לטיול ספארי באפריקה, איתנו או בכלל, הרהרו במחשבה הבאה: אולי ציפור האוביל איננה היחידה שמרמזת לנו דבר מה מועיל? ייתכן שהיחסים האלה נדירים רק כי זה מה שגילינו, אך בעלי חיים מנסים לתקשר איתנו כל הזמן. אילו מערכות יחסים מיוחדות נמצאות אי שם, ומחכות להתגלות?

בטיולים שאני מדריך, לטנזניה ומדגסקר, יש הרבה הזדמנויות לצפות ב”שידור חי” במערכות יחסים דומות פועלות, אם רק יודעים כיצד להתבונן. בסרנגטי בטנזיה, למשל, אפשר להסתכל על עדרי ענק של זברה וגנו מלחכים עשב ולהמשיך הלאה. אך עם מבט קרוב יותר, קל להראות כיצד שני המינים האלה למדו במרוצת השנים לחלוק מזון והגנה מפני טריפה, ע”י התאמה שונה למזון ואסטרטגית חיי-עדר שונה ומשלימה. בנוסף, נפגוש את האנשים שחיים הלכה-למעשה את השיתוף פעולה עם בעלי החיים והטבע, כולל שבט ההאדזה (המוזכר כאן) ובני שבט המסאי אשר כל אורח חייהם מותאם לחיים חשופים בסאוואנה.

דבר אחד נשאר בטוח – בכל יציאה לטבע של יש אין סוף דברים לראות, לשמוע ולקבל מהם השראה. בתקווה לטיולים טובים ומעשירים יחד! יעדים טיולי תרבות וטבע וד”ר עמנואל לוריא מזמינים אתכם לאפריקה, לטיולים אל היבשת הקסומה.

**בעולם שבו קשה להפריד בין אמת לסיפור, חשוב לנו לתת מידע מהימן. מידע המבוסס על מחקרים ועדויות שעברו בחינה מקצועית. גם אם זה “רק” למען העשרת הידע. לכן, כל הכתוב בכתבה זו לקוח, או מקבל השראה, ממאגר מחקרים מדעיים שפורסמו בכתבי-עת מוכרים ואשר מובאים מטה. רוב המקורות לקוחים מעבודתה רבת-השנים של החוקרת קלייר ספוטיסווד (Claire N. Spottiswoode). ספוטיסווד נחשבת לחוקרת מובילה בתחום התנהגות בעלי חיים, וגם לבת אדם מוכשרת.

מקורות נבחרים:

• Lloyd-Jones, D. J. et al. When wax wanes: competitors for beeswax stabilize rather than jeopardize the honeyguide–human mutualism. Proc. R. Soc. B Biol. Sci. 289, 20221443 (2022).
• Spottiswoode, C. N., Begg, K. S. & Begg, C. M. Reciprocal signaling in honeyguide-human mutualism. Science 353, 387–389 (2016).
• Wood, B. M., Pontzer, H., Raichlen, D. A. & Marlowe, F. W. Mutualism and manipulation in Hadza–honeyguide interactions. Evol. Hum. Behav. 35, 540–546 (2014).