מדיירה היא אי פורטוגלי בלב האוקיינוס האטלנטי, כ 1,000 קילומטרים מדרום־מערב לליסבון. רק כשמטיילים בה מבינים כמה מגוונים ויפים הנופים וכמה מהר הם משתנים: יוצאים מפונשל לשפת האוקיינוס בשמש, נוסעים להרים, ופתאום נמצאים בתוך ערפל ויער רטוב.
מדיירה – אי קטן, נסיעות הרריות
שטח האי הוא כ־741 קמ״ר בלבד, אורכו כ־57 ק״מ ורוחבו כ־22 ק״מ. על המפה הכול נראה קרוב, אבל ההרים, העמקים והכבישים המפותלים משפיעים על זמן הנסיעה. המנהרות הרבות מקצרות את הדרך, ובכל זאת כדאי להשאיר מרווח ולא לתכנן יותר מדי ליום אחד.
במדיירה מתגוררים כ־260 אלף תושבים, חלק ניכר מהם באזור פונשל, בירת האי, המתאימה מאוד לשמש כבסיס לטיולי כוכב. אנחנו ישנו באותו מלון בפונשל ויצאנו בכל יום לאזור אחר. על המפה הכול נראה קרוב, אבל מזג האוויר, הכבישים ההרריים ועצירות הדרך משפיעים על זמן הנסיעה.
ביום אחד אפשר לעבור מחוף שטוף שמש ליער אפוף ערפל, ומשם לפסגות חשופות או לכפר קטן בעמק. זה בעיניי אחד הדברים היפים במדיירה, אבל גם סיבה להשאיר מקום לשינויים בתוכנית לפי מזג האוויר והרצון להתאים את הטיול אליכם.
האי אינו יעד של חופי חול ארוכים. רוב היופי שלו נמצא בפנים האי, בהרים, ביערות ובמסלולי הטיולים, מסלולי ה־PR והלוואדות הידועות של מדיירה.
אי שנולד מתוך האוקיינוס
מדיירה היא אי געשי, והעבר הזה ניכר בסלעים הכהים, במצוקים ובבריכות הטבעיות שבין סלעי הבזלת. רכס הרים חוצה את מרכז האי. פיקו רויבו (Pico Ruivo), הפסגה הגבוהה ביותר, מתנשאת לגובה 1,862 מטרים. אל פיקו דו אריירו (Pico do Areeiro), בגובה 1,818 מטרים, אפשר להגיע ברכב.
ביום בהיר רואים מהם למרחקים. כשהעננים נמוכים, הפסגות בולטות מעליהם כמו איים בתוך ים לבן.
קצת היסטוריה של מדיירה
הפורטוגזים הגיעו למדיירה בראשית המאה ה־15. לפי המסורת, האי נקרא על שם היערות שכיסו אותו – Madeira פירושו ״עץ״ בפורטוגזית. המתיישבים פינו חלק מהיערות ופיתחו גידולי קנה סוכר, שהפכו את האי למרכז מסחרי חשוב. הגידול נשען גם על עבודת עבדים.
בהמשך התפתח גידול הגפנים, ויין מדיירה התפרסם בעולם. כאשר תטיילו באי תפגשו גם את מטעי הבננות הגדלים על מדרונות ההרים וסביב לעיירות.
מיקומו של האי על נתיבי השיט באוקיינוס האטלנטי הפך אותו לתחנת מעבר לספינות. כיום מדיירה היא אזור אוטונומי של פורטוגל.
הלוואדות ויער הלאוריסילבה
הלוואדות (Levadas) הן תעלות מים שנבנו כדי להעביר מים מהאזורים הגשומים והגבוהים אל השטחים החקלאיים. לצדן נסללו שבילי תחזוקה, ורבים מהם הם שבילי ההליכה של היום.
חלק מהשבילים עוברים ביער, במנהרות או לצד מצוקים. לא כל מסלול לוואדה קל להליכה – יש קטעים צרים, מדרגות ומשטחים חלקלקים, ולכן כדאי לבחור לפי היכולת, העליות והירידות, ולא רק לפי אורך המסלול.
יער הלאוריסילבה (Laurissilva) הוא יער לח ועתיק, שריד ליערות דפנה שכיסו בעבר חלקים נרחבים בדרום אירופה. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו בשנת 1999 ומכסה כחמישית משטח האי. העצים, השרכים, הטחב והערפל יוצרים מראה שונה מאוד מזה שפוגשים בחוף.
אנחנו ביקרנו בפאנאל (Fanal), כשעה עד שעה ורבע נסיעה מפונשל, אזור שבו גדלים עצים עתיקים בעלי גזעים מעוותים וענפים רחבים. כשהערפל יורד, המקום מקבל מראה כמעט מסתורי.
אפשר להסתובב שם גם בלי לצאת למסלול ארוך. כדאי לשים לב שאחרי גשם הקרקע עלולה להיות בוצית וחלקלקה.
מסלולי הליכה במדיירה
מדיירה היא גן עדן לאוהבי הליכה בטבע. ברחבי האי יש עשרות מסלולים מסומנים, חלקם קצרים ונוחים יחסית ואחרים דורשים כושר גופני וניסיון בהליכה הררית.
מסלולי PR הם מסלולי ההליכה הרשמיים והמסומנים של מדיירה. האותיות PR הן קיצור בפורטוגזית ל־Pequena Rota, כלומר מסלול קצר, אבל חשוב להבין שהמילה ״קצר״ אינה מעידה בהכרח על מסלול קל. יש מסלולי PR הכוללים עליות וירידות תלולות, מדרגות רבות והליכה לצד מצוקים.
המסלולים ממוספרים, כך שקל למצוא מידע על כל אחד מהם, כולל אורך המסלול, רמת הקושי, הפרשי הגבהים ומצב הפתיחה שלו.
כמה מסלולים שעשינו, ומה כדאי לדעת עליהם:
PR1 – מפיקו דו אריירו לפיקו רויבו
זהו מסלול ההרים המפורסם של האי, וגם אחד המאתגרים ביותר. המסלול עובר בין הפסגות, עם מדרגות חצובות בסלע, מנהרות ונקודות תצפית.
לפיקו דו אריירו מגיעים בנסיעה של כ־45 דקות מפונשל. המסלול המלא לפיקו רויבו הוא באורך של כ־6.1 ק״מ בכיוון אחד. למי שרוצה ללכת רק חלק ממנו, יש אפשרות להגיע לנקודות תצפית בתחילת המסלול ולחזור באותו שביל, בהתאם לקטעים הפתוחים.
אנחנו הלכנו כ־11 ק״מ במסלול ההררי, וזה בהחלט לא היה קל. העליות, הירידות והמדרגות מורגשות היטב ברגליים, אבל הנופים שנגלים לאורך הדרך מרהיבים.
זה יום הליכה ממושך, וצריך להביא מים ואוכל לדרך, וכדאי גם פנס ראש למנהרות.
לעיתים מתבצעות עבודות תחזוקה במסלול, ולכן חשוב לבדוק אילו קטעים פתוחים לפני שיוצאים. במסלול המלא יש לתכנן מראש גם את דרך החזרה, ולא להניח שאפשר לחזור באותו שביל.
PR8 – חצי האי סאו לורנסו
בקצה המזרחי של האי הנוף יבש וחשוף יותר: גבעות, סלעים צבעוניים ומצוקים מעל האוקיינוס.
הנסיעה מפונשל אורכת בערך 40 דקות. הלכנו במסלול של כ־3 קילומטרים, קטע שכלל עליות וירידות והרגיש מאתגר.
השביל חשוף לשמש ולרוח, אז כדאי להביא מים, כובע ולבדוק את התחזית למקרה של גשם.
באזור קצה המסלול יש אפשרות להיעזר בשירות סירה, בהתאם לפעילות ולתנאי הים. הסירה אינה מגיעה עד לחניית הרכבים, וכדאי לברר מראש את המחיר, נקודת הירידה ואיך חוזרים לרכב.
PR6 – לבאדה דה־25 פונטש
מסלול הלוך־חזור של כ־8.6 ק״מ באזור רבאסאל, בתוך יער לח ובעיקר לאורך תעלת מים. הוא מסתיים בבריכה שאליה נופלים מפלים דקים. אפשר לשלב גם את מפל ריסקו.
יש במסלול מדרגות, קטעים צרים ולעיתים עומס מטיילים.
זה אחד המסלולים שמאפשרים להרגיש מקרוב את היער הירוק והלח של מדיירה. כדאי להביא בחשבון גם את הדרך מהחניה אל תחילת המסלול, שבה פועל לעיתים שירות הסעות בתשלום.
PR11 – ורדה דוס בלקואש (Vereda dos Balcões)
לסיום הטיול עשינו את PR11 – מסלול יחסית קליל של כ־3 ק״מ, הליכה הלוך־חזור של כ־1.5 ק״מ לכל כיוון, לנקודת תצפית מדהימה שממנה רואים את פסגות האי ואת נופי ההרים והעמקים הירוקים.
בדרך חשבתי שמסלול PR11 מתאים כמו כפפה ללקוחות יעדים – טיולי תרבות וטבע.
זה בדיוק מסוג המסלולים שמאפשרים ליהנות מהטבע של מדיירה ומהנופים היפים שלה בלי לצאת ליום הליכה ארוך ומאתגר.
כמה דברים שכדאי לדעת לפני שיוצאים למסלולים
לגבי תכנון הטיול שלכם – שימו לב שבמסלולי PR יש להזמין מקום מראש דרך מערכת SIMplifica. בשנת 2026 המחיר לרוב המסלולים הוא 4.50 אירו לאדם, ואילו למסלול PR1 המלא המחיר הוא 10.50 אירו. כדאי לבדוק את המחירים וההנחיות העדכניות לפני היציאה.
לפני שיוצאים, חשוב לבדוק את מזג האוויר באזור המסלול ולהתכונן בהתאם. בדקו גם אם המסלול פתוח לכל אורכו או שקיימות הגבלות על ההליכה בו.
להליכה כדאי לקחת נעלי הליכה איכותיות עם סוליה שאינה מחליקה, פונצ׳ו (שכמיית גשם) או מעיל גשם, מים ומשהו לאכול בדרך. במסלולים הכוללים מנהרות חשוב להצטייד בפנס ראש.
כדאי לזכור שגם ביום שנראה בהיר ושמשי בפונשל, מזג האוויר בהרים יכול להיות שונה לחלוטין – קר, רטוב או ערפילי. זה חלק מהקסם של מדיירה, אבל חשוב להגיע מוכנים.
בחלק מהמסלולים אפשר להיעזר בשירותי שאטל בתשלום נוסף, מהחניה לתחילת ההליכה או מנקודת הסיום בחזרה לאזור החניה. המחירים משתנים בהתאם למסלול ולמרחק הנסיעה, לבדוק מראש את האפשרויות. לא בכל מסלול קיים שירות כזה
פונשל
העיר פונשל בנויה על מדרונות שיורדים אל האוקיינוס. יש בה עיר עתיקה, שוק צבעוני – Mercado dos Lavradores – עם פירות וירקות האי, דגים טריים, מסעדות וחנויות עם אומנות מקומית.
בסיום ימי טיולי ההליכה באי סביר שתחזרו לפונשל ותשובו להסתובב בסמטאות העיר העתיקה, לעבור שוב בשוק ולאכול במסעדות הטעימות.
אציין שתיים מתוכן – Olívia Mediterranean ו־Informal Restaurante – שתיהן השאירו אצלנו רושם טוב, גם בזכות האוכל וגם בזכות האווירה הידידותית.
בטיול בפונשל כדאי לקחת את הרכבל למונטה (Monte), ליהנות ממראה הבתים מלמעלה ולהגיע למונטה, שממנה נשקפת תצפית יפה על פונשל והאוקיינוס.
כמו כן מומלץ לבקר בגנים הטרופיים היפים של מונטה, עם צמחייה עשירה, בריכות, שבילים ונקודות תצפית.
צפון מדיירה
החוף הצפוני ירוק ולח יותר. בסנטנה (Santana) אפשר לראות את הבתים המסורתיים עם גגות הקש המשולשים.
בפורטו מוניז (Porto Moniz), כ־25 דקות נסיעה מיער פאנאל, נמצאות הבריכות הטבעיות שנוצרו בין סלעי הבזלת, ומי האוקיינוס ממלאים אותן.
אפשר לשלב את פורטו מוניז ביום שבו נוסעים דרך פאנאל, אבל כדאי לא לדחוס עוד הרבה עצירות.
פסטיבל הערמונים בקורל דאס פרייראס
במדיירה מתקיימים לאורך השנה פסטיבלים ואירועים רבים, חלקם גדולים ומפורסמים וחלקם חגיגות מקומיות בכפרים ובעיירות.
בין האירועים הידועים אפשר לציין את הקרנבל בחודש פברואר, פסטיבל הפרחים באביב, פסטיבל האוקיינוס האטלנטי בחודש יוני עם מופעי זיקוקים, פסטיבל היין בסוף הקיץ וחגיגות חג המולד והשנה החדשה בפונשל.
לצד האירועים הגדולים מתקיימים עשרות אירועים מקומיים נוספים, עם מוזיקה, ריקודים, אוכל מסורתי, תהלוכות ודוכנים. כדאי לבדוק את לוח האירועים לפני הטיול, כי לפעמים דווקא מפגש עם חגיגה מקומית הופך לחוויה מיוחדת.
אנחנו ביקרנו בפסטיבל הערמונים שמתקיים בסתיו בקורל דאס פרייראס (Curral das Freiras), כפר קטן שיושב בעמק עמוק ומרשים, בין הרים גבוהים.
הערמונים הם חלק מהמסורת המקומית, ובפסטיבל מציעים אותם קלויים וגם במאכלים ובממתקים.
הרבה פורטוגלים הגיעו לחגוג, עם דוכנים, מוזיקה ואווירה נהדרת. הגשם הביא לביטול התהלוכה המרכזית, אבל החגיגה נמשכה.
גם זה יכול לקרות במדיירה – מזג האוויר בהרים משתנה מהר, ולפעמים גם התוכניות משתנות.
מזג האוויר במדיירה
בפונשל מזג האוויר יכול להיות נעים ושמשי, ובאותו זמן בהרים יכול לרדת גשם או לרדת ערפל.
התחזית לעיר לא תמיד מתאימה לפסגות או לצפון האי. למדנו להשאיר גמישות ולבדוק תחזית מקומית ואת מצב המסלול סמוך ליציאה. אם התנאים לא מתאימים, עדיף לשנות את התוכנית ולנסוע לאזור אחר.
ומה לגבי עונות השנה במדיירה?
סתיו – ספטמבר עד נובמבר
תקופה יפה לטיול במדיירה. הטמפרטורות בדרך כלל נעימות, הנופים ירוקים ואפשר ליהנות ממסלולי ההליכה ומפסטיבלים מקומיים. ככל שמתקדמים לעבר נובמבר גדל הסיכוי לגשם ולערפל בהרים.
אנחנו טיילנו בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר, וזכינו גם לימי שמש יפים וגם לגשם ולערפל. צריך פשוט להיות מוכנים לשינויים.
חורף – דצמבר עד פברואר
החורף במדיירה מתון יחסית, במיוחד באזור פונשל והחוף הדרומי. זו תקופה ירוקה ויפה, אבל גם גשומה יותר, ובפסגות יכול להיות קר מאוד, עם רוחות חזקות ולעיתים אפילו שלג.
היתרון הוא הנופים הירוקים, המפלים והאווירה החורפית. החיסרון הוא שחלק ממסלולי ההרים עלולים להיות סגורים או פחות מתאימים להליכה.
אביב – מרץ עד מאי
אחת התקופות היפות לבקר באי. הפריחה מרשימה, מזג האוויר בדרך כלל נעים ומתאים להליכות, ובאביב מתקיים גם פסטיבל הפרחים המפורסם.
עם זאת, גם באביב יכול להיות גשום בהרים, וכדאי לבדוק את תנאי המסלולים.
קיץ – יוני עד אוגוסט
תקופה חמה ויבשה יותר, עם ימים ארוכים שמתאימים לטיולים ולהליכות. היתרון הוא מזג אוויר יציב יחסית, במיוחד בחוף הדרומי.
החיסרון הוא שבמסלולים החשופים לשמש עלול להיות חם, ויש גם יותר מטיילים באתרים ובמסלולים הפופולריים.
בעיניי, אין עונה אחת שמתאימה לכולם. מי שמגיע בעיקר להליכות בטבע יוכל ליהנות ממדיירה בחלק גדול מחודשי השנה, בתנאי שיתאים את התוכנית למזג האוויר.
האנשים של מדיירה
המפגש עם תושבי מדיירה היה עבורנו חוויה נעימה.
מנהגי המוניות, עובדי המלון האדיבים, המלצרים המחייכים במסעדות – כמעט בכל מקום פגשנו אנשים נעימים, אדיבים ומסבירי פנים.
הופתעתי לטובה גם מהתגובות כששאלו אותנו מאיפה אנחנו. במקום תגובה קרירה או מרוחקת, קיבלנו בדרך כלל תגובה לבבית, לפעמים עם קריצה למצב בישראל, אבל תמיד בנעימות, באדיבות, בחמימות ועם חיוך.
ההרגשה הייתה שכיף לטייל במקום כזה.
איך מגיעים ואיך מתניידים במדיירה
נמל התעופה נמצא במרחק של כ־25 דקות נסיעה מפונשל. מישראל מגיעים בדרך כלל בטיסת המשך מאירופה, למשל דרך ציריך, פרנקפורט, ליסבון או פורטו. הקווים ולוחות הטיסות משתנים לפי העונה.
אנחנו טסנו דרך ציריך ולנו לילה ליד שדה התעופה ב־IntercityHotel. עבורנו זו הייתה דרך נוחה להתמודד עם המתנה ארוכה בין הטיסות.
רכב שכור הוא דרך נהדרת לחוות את מדיירה – להגיע למסלולי ההליכה ולתצפיות באי. בכבישים ההרריים כדאי לנהוג בזהירות ולהשאיר זמן לעצירות.
גם מרחק קצר יכול להפוך לנסיעה ארוכה כשעוצרים לצלם או כשהכביש והראות משתנים.
בתוך פונשל השארנו את הרכב במגרש החניה ויצאנו למרכז העיר ולמסעדות במוניות, בעיקר דרך אפליקציה בשם Bolt.
למי מתאימה מדיירה?
מדיירה מתאימה למי שאוהב טבע, נופים והליכה רגלית. האי בפירוש מומלץ לאוהבי לכת – ממשפחות ועד קהל הגיל השלישי. לא תצטערו על היופי שתפגשו.
לא חייבים לצאת בכל יום לטרק ארוך. אפשר לשלב הליכות קצרות ובינוניות בהתאם למסלול שתבחרו, נסיעות ועצירות לתצפיות נוף, כפרים, גנים, שייט ואפילו מנוחה במלון.
יש מסלולי PR שמתאימים למטיילים רבים, ויש כאלה שדורשים כושר וניסיון. כדאי לבדוק כל מסלול לגופו ולא להסתמך רק על ההגדרה ״קל״.
חשוב לדעת האם יש עליות או ירידות במסלול ומהם הפרשי הגבהים, כמה קילומטרים הולכים, וכדאי לקרוא גם חוות דעת של מטיילים אחרים על המסלול — מידע כזה מצוי בשפע.
אחרי הטיול שלנו, מה שנשאר איתי בעיקר הוא המפגש עם הנופים ההרריים היפהפיים — מסלולי הליכה בגובה העננים, היוצרים מראות ציוריים כאילו שאנחנו בלב הרי ההימלאיה, לצד חופי האוקיינוס.
הופתעתי לטובה מהטבע של מדיירה. התמונות במאמר מנסות לספר את יופיו של האי.
גם למלון שלנו, שהיה ממש לשפת האוקיינוס, היה חלק בהצלחת הטיול.
מתי התעוררתם מול זריחה מדהימה מעל האוקיינוס?
