מיאנמר (לשעבר בורמה) היא אחת מהמדינות המופלאות בדרום מזרח אסיה.
מורדות ההימלאיה בצפון (מתנשאים עד לרום של 5600 מ’), טרקים יפהפיים, מונומנטים ארכיטקטוניים מרשימים, אגם מיושב בבתי כלונסאות, חופים זהובים, אך בעיקר תרבות עשירה ונוף אנושי מגוון וקסום מאין כמוהו. מיינמאר הממוקמת בין שתי הענקיות הודו וסין, מתגוררים בה כ-50 מתיון תושבים. המשטר הצבאי השנוי במחלוקת מותיר את מיינמאר מנותקת מן העולם החיצון ומקדמת המערב. בזכות אותו ניתוק, מתאפשרת כיום הצצה לעולם אחר, “עולם של פעם”.
במבט ראשון, טיול בבורמה דומה למסע בזמן – קצב החיים הוא בקצב התקדמות עגלות השוורים, המתגלגלות על גלגלי עץ גדולים בכבישים המשובשים.
מיאנמר צופנת בחובה הרפתקאות רבות, נופים קסומים ותרבות מעניינת שלא נחשפה עדיין לעולם המערבי. ארמונות, פגודות ומקדשים מפוארים ויפהפיים, עשויים מעץ מעוטר ומגולף בטכניקות אומנותיות מקומיות. נפגוש תרבות ייחודית בשילוב מראות מהיפים בדרום מזרח אסיה בשילוב שירותי תיירות מפנקים ויפים. השירות של כל נותני השרותים: המדריכים, עובדי המלון, הנהגים ועוד הוא עם חיוך ענקי ואהבה שבאה מהלב.
אחד הרשמים המשמעותיים ביותר שיהיו לתייר במיאנמר, הוא טוב ליבם של האנשים. המגע הכל-כך ישיר הזה עם התושבים, כל כך חם ומיוחד, שממיס את לבבותיהם של הציניקנים ביותר. המסע למיאנמר מותיר את החוזר ממנו עם הרבה תהיות וחומר למחשבה לגבי החיים שלנו, המערביים.
התרבות הבורמית צמחה לאורך נהר האירוודי. פירוש השם אירוודי, הוא נהר הפיל (בסנסקריט), וכשמו כן הוא. האירוודי זורם לאורך 2170 ק”מ, מתוכם 1700 ק”מ מתאימים לשיט, מה שהפך את הנהר משחר ההיסטוריה ועד היום לציר התחבורה המרכזי של מיינמאר.
בתקופה הבריטית (1852-1948) פעלה חברה בריטית בשם “צי האירוואדי”. עד היום הדרך הנוחה ביותר להעביר סחורות בבורמה היא על הנהר. מיינמאר היא יצואנית הטיק מספר אחד בעולם והטיק הבורמי ידוע באיכותו הגבוהה.
בשנים האחרונות קמו כמה חברות שמקיימות “שיט תענוגות” במעלה הנהר במהלכו מבקרים הנוסעים בערים החשובות שקמו במהלך ההיסטוריה לאורך הנהר: מנדליי, אמרפורה, סאגיינג, באגאן, באגו, טאטון ינגון ועוד.
מתי כדאי לבקר בבורמה?
בדומה לשאר מדינות אזור מזרח אסיה, העונה הטובה לביקור היא ה”עונה היבשה” בין החודשים מאי עד אוקטובר. אפשר לבקר במיאנמר כול השנה, גם בעונת המונסון (יוני עד ספטמבר, פרט לספטמבר שהוא הגשום ביותר). במהלך כל חודשי השנה מתקיימים פסטיבלים, בעיקר בחודשים ספטמבר עד ינואר.
ערים ואתרים מרכזיים בבורמה
יאנגון
בירת מיאנמר. מתגוררים בה ארבעה מיליון תושבים והיא רחוקה מלהיות “בירה אסייתית טיפוסית”. יאנגון נמצאת בליבו של יער טרופי. פרט לאזור מרכז העיר, העיר מרווחת מאוד ומשתרעת על פני שטחים ירוקים נרחבים מיקומה על גדות עיקול רחב של נהר הינגון, וקרבתה לים אנדמן, הפכו אותה גם לעיר נמל.
בביקור ראשוני ביאנגון נבין עד כמה מיאנמר עדיין שרויה בתקופה אחרת – מרבית התושבים, גברים ונשים כאחד, מתהלכים ברחובות לבושים חצאיות ארוכות הקשורות למותניהם בצורה מוזרה. הגברים לבושים בלונג’י הגברי, שהוא אחד המאפיינים הבורמיים ביותר. הלונג’י הוא פריט בעל שימושים רבים להפליא: הוא מאוד מתאים לאקלים החם של מיינמאר.
רחובות מרכז העיר עמוסים לעייפה בכלי רכב שונים ומשונים, מתקופות שונות, הדבר המוזר ביותר הוא שהנהיגה היא בצד ימין (כמו בארץ), אולם ההגה ממוקם גם הוא בצד ימין, כלומר, ההגה “בצד הלא נכון”. הסיבה לכך תמוהה לא פחות מהתופעה; במיינמאר נהגו לנסוע בצד שמאל (מורשת בריטית). המנהיג של בורמה בשנים 1961- 1988, ניה-ווין, היה מאמין גדול באסטרולוגיה ונומרולוגיה. באחת מהתייעצויות של ניה וין עם אסטרולוגים הם הגיעו למסקנה, שהנסיעה בצד שמאל היא בניגוד לרצון הכוכבים. וכך בוקר בהיר אחד השתנו סדרי התנועה במדינה ומאז כך מתנהלת התנועה.
מנדליי
העיר מנדליי (מנדלאיי), הפרושה על שטח נרחב, מהווה מרכז תרבותי חשוב והיא העיר הבורמית – ביותר מבין ערי מיאנמר. היא היתה בירתה האחרונה של בורמה לפני השתלטות הבריטים והיא העיר השנייה בגודלה במדינה. עם מוקדי העניין במנדליי נמנים שוונאנדאו צ’אונג (Shwenandau Kyaung), המבנה האחרון ששרד מהארמון מוקף-החפיר שהיה פעם מרהיב ביופיו; גבעת מנדליי עם המדרגות הלולייניות, המקדשים ונקודות התצפית המקסימות שלה; ופסל בודהא העתיק, שמוצאו מראקינה, הנמצא בפגודת מאהאמוני פאיה (Mahamuni Paya). במנדליי יש גם שווקים שוקקים, שמוכרים בהם תוצרת חקלאית ופריטים מלאכת-יד מכל רחבי מיאנמר העילית.
בסביבות העיר יש ארבע “ערים נטושות”: אמאראפורה (Amarapura), סאגאינג (Sagaing), אווה (Ava) ומינגון (Mingun). המעניינת מבין הארבע היא מינגון, שיש בה מספר מבנים מרשימים בדרגות שונות של התפוררות, והנסיעה אליה היא חלק גדול מההנאה: למינגון אפשר להגיע רק דרך הנהר, והשיט בסירה ממאנדאלאי הוא חוויה מרנינה.
באגאן, עיר אלפי המקדשים
לצד נהר האירוואדי, 500 קילומטר מהבירה יאנגון, ממוקמים שרידי העיר באגאן, בעבר בירת בורמה ויחד עם אנגקור הקמבודית, אחת משתי הערים המפוארות ביותר שהתקיימו אי פעם בדרום מזרח אסיה. לפני כ 1000 שנה הוקמו במישורים שלצד הנהר אלפי מבני דת. מיעוטם פעיל גם כיום, ורובם משמשים כעדות אילמת לעבר מפואר ומרשים של אימפריה מבוססת ועשירה. העיר הנטושה המרהיבה באגאן, מלאה בפגודות נפלאות ובמקדשים יפהפיים והיא אחד מהפלאים הייחודיים לאסיה. מספר עצום של בניינים מרהיבים נבנה כאן. העיר נבזזה בידי קובלאי חאן ב-1287 ומעולם לא נבנתה מחדש. יש בה כ-5,000 מקדשים, והמעניינים ביותר הם אנאנדה (Ananda), תאטבייניו (Thatbyinnyu) וגאודאופאלין (Gawdawpalin).
הר פופה
מרחק שעתיים נסיעה מבגאן, הוא שריד להר געש כבוי המזדקר בתלילות מעל הסביבה המישורית המאפיינת את בגאן. ההר הוא המרכז הגדול בבורמה הקשור לפולחן הנאט. פירושה של מילה זו היא שומר. הנאטים הם אלים או רוחות הבאים לידי ביטוי בעוצמת הטבע. הפולחן האנימיסטי הקשור בהם היה בעבר נפוץ בכל רחבי בורמה. המלך אנוורהטה, שביקש לאחד את דת המדינה, שאף לחסל את הפולחן העתיק, אך בשל הפופולאריות העממית העצומה לה זכה, ויתר לבסוף, וקיבע אותה כחלק מהפולחן הבודהיסטי של בורמה.
אגם אינלה
ממוקם במדינת השאן, במרכז מיאנמר, ‘הפנינה’ האמיתית של המחוז- “ונציה החקלאית”.
האגם שוכן בליבה של רמה הררית בגובה של 875 מ’ מעל פני הים. אורכו 22 ק”מ ורוחבו 11 ק”מ. האגם מהווה אגן היקוות של ההרים הסובבים אותו והוא ברובו רדוד יחסית. במקומות רבים גובה המים נע רק בין מטר אחד לשניים. כמאה ושלושים אלף איש חיים על האגם ומסביבו.
הבתים שנבנו על פני האגם עצמו, הינם מבני עץ על גבי כלונסאות. הכפרים מסודרים כמו בשדרות ארוכות; הרחוב הוא תעלת מים ותנועת הסירות זורמת ללא הפסקה. מלבד העובדה שהוא נמצא על המים, הכפר הוא כפר לכל דבר: בתי ספר, בתי קפה, מנזרים, מכולת וכו’. כמעט בכל כפר ישנו מעין אי מוגבה, סוללת עפר, שהיא מגרש המשחקים. בשעות אחר הצהריים, כאשר חוזרים מהעבודה, נפגשים במגרש כדי להשתשע ולשחק. כמעט לכל כפר יש את ההתמחות המקצועית שלו; בחלק מן הכפרים, טווים משי בעזרת נולים עתיקים, בכפר אחר מתמחים בייצור שמשיות ומניפות מנייר, באחר – תכשיטים או סיגרים, כפר של פחחים, של קדרים וכן הלאה.
