טיול צלמים לבנין – בהדרכת אלי אטיאס (מדריך צילום) ואתי דיין.
ביקשנו מאתי דיין שתכתוב בקצרה על בֶּנִין, מדינה מוכרת פחות במערב אפריקה
כולם כאן יודעים, אדם לעולם איננו לבדו. יש מי שמשגיח על מעשיו ויעניש אותו במקרה שסטה מנתיב אבותיו.
“רוח האבות הסתחררה סביבנו כאחוזת תזזית והעלתה ענני אבק. היא הייתה מכוסה גלימה צבעונית ומושקעת ששוליה התנופפו לכל עבר. הקהל הורכב מגברים בלבד, רובם צעירים. הנשים נכחו, אולם הסתתרו מאחורי גדרות אבן. ברגע שהרוח התקרבה אל קהל הגברים, הם פנו לאחור וברחו כאחוזי אימה. איש לא רוצה לבוא במגע עם רוח. לא כל שכן רוח אבות, שמלווה כל אחד ואחד בבנין לכל אשר ילך ושומרת את צעדיו.
לכל הסובב אותנו יש נשמה
בנין. מדינה קטנה במערב אפריקה. כאן, ובטוגו שכנתה (הגבול מלאכותי ונקבע בימי הקולוניאליזם) חיים מיליוני איש המאמינים שלכל הסובב יש נשמה: לאגמים, לאדמה, לעצים, לברזל וכן, גם לאדם.
על מנת שהאדם יוולד, יחייה חיים מלאים וימות בשלווה, עליו לא רק לשמור על ההרמוניה ביקום, אלא אף לרָצוֹת את הרוחות שסביבו: הוא מקריב עז לרוח(=יישות) האדמה, נותן מנחה לרוח הברזל, ואחת לזמן מה עושה טקס ריקודים מרהיב לטובת רוח הסערות.
וודו – עולם מלא של אמונות ויישויות
בחודש ינואר קיימנו סדנת צילום בבנין, בעולם האמונות הללו שנקרא בשם הכולל וודו (voodoo). חווינו טקסים רבים: ליישות האדמה, ליישות הסערות, להאדרת הנשים הפוריות והמעניקות חיים, וגם לרוח האבות. ראינו צעירים נכנסים לטראנס ומסתחררים בחצאיות רפיָה, וגם בילינו לילה בכפר הבנוי על כלונסאות באגם, פיתרון שמצאו התושבים בתקופה בה ברחו מאימת סוחרי העבדים.
בעיקר, למדנו בבנין סובלנות מהי. בקרב אנשים שמאמינים בפנתיאון של יישויות (=רוחות/’אלים’), ישו, מוחמד או משה, הן אפשרויות טובות (לא פחות, אבל גם לא יותר) כמו גם יישות האדמה או יישות הים.
