אנטארקטיקה – לחוש את הטבע העוצמתי ביותר בעולם

*נירית גפני, מדריכת טיולים, מובילת קבוצות מטיילים במסגרת טיולי שייט גיאוגרפי של יעדים טיולי תרבות וטבע.

עצמו את העיניים ודמיינו שקט אמיתי של טבע טהור שנחתך באבחה על ידי קריאות חיזור רמות של אלפי פינגווינים המנסים לנשוא חן בעיני בנות זוגן שבוחנות אותם בקפידה. ברקע מתחרדנים דובי ים בשמש המשתרבבת מבעד לענן, אחרים מנהלים ביניהם שיחה ערה וקולנית על חלקת עשב. ממעל חותכים את האויר חמסנים שמנסים את מזלם בחמיסת גוזלים וביצים. ואיתם בשמיים – הבלתי מנוצחים במוטת כנפיים ובדאייה – האלבטרוסים האצילים. אין זכר לנוכחות אדם. רק אתם עטופים במופע הקסמים העוצמתי המתרחש סביבכם, מתמזגים עם הטבע.

זו יכולה להיות תמונת הפתיחה בסרט של הנשיונל ג’יאוגרפיק וזו יכולה להיות גם החוויה הפרטית שלכם. כזו שתהפוך לאירוע בלתי נשכח ומכונן בחייכם.

הבשורה הטובה היא שהיום, במאה ה 21, ההפלגה לאנטארקטיקה וסביבתה היא פריבילגיה הפתוחה בפני כולם – חובבי טבע וחוקרים בנשמתם.

הישארו איתי להצצה אל מסע של פעם בחיים במלוא מובן המילה. אבל קודם הבה נכיר את הכלה.

אנטארקטיקה – הכלה הקשה להשגה – קצת עובדות והיסטוריה

אנטארקטיקה הינה היבשת הרביעית בגודלה מבין יבשות העולם והאחרונה שהתגלתה. מדובר ביבשת עצומה שגודלה למעלה מ 14 מיליון קמ”ר היושבת על קוטבו הדרומי של כדור הארץ ומכוסה רובה ככולה בכיפת קרח שעובייה מגיע עד 5 ק”מ.

אין בה תושבי קבע אלא אלפים בודדים של מדענים וחוקרים השוהים בתחנות מחקר הפזורות בה במהלך תקופות שונות בשנה. על פי אמנת אנטארקטיקה שנכנסה לתוקף בתחילת שנות ה 60 ועליה חתומות כיום 46 מדינות, אין לאף מדינה ריבונות עליה וכל המרחב שמדרום לקו רוחב 60 הינו שמורת טבע ומורשת משותפת של המין האנושי כולו.

המסע בדרך לאנטארקטיקה – מתחיל באושוויה דרך מיצרי דרייק אל איי שטלנד הדרומיים

אושוואיה היא נקודת המוצא העיקרית להפלגות לאנטארקטיקה ובעשורים האחרונים הפכה לעיר תיירות של ממש. זוהי עיר צבעונית ונעימה השוכנת בחלקו הדרומי של רכס האנדים הפטגוני, מוקפת נוף דרמטי בו אף בחודשי הקיץ פסגות ההרים מתכסות בשלג טרי.

מאושוויה עולים על הספינה ויוצאים לדרך, אל הים הפתוח ואל מעבר דרייק האיימתני, מקום בו נפגשים שני גופי מים גדולים – האטלנטי והפסיפי וכצפוי במפגש בין שני ענקים – הם נוהגים להתגושש ביניהם ולהרים גלים. ימי הים יוקדשו להיכרות עם ספינתנו, לתצפיות על מרחבי האוקינוס העוצמתיים, עופות ויונקים ימיים שייקרו בדרכנו. על הספינה אין רגע דל וכל אחד מוצא את הפעילות המתאימה לו.

לאחר שני ימי הפלגה בים הפתוח, התחילו לקדם את פנינו קרחונים צפים ולאט לאט התגלתה גם יבשה- מחזה מרגש שרק מי שחווה ימי הפלגה בסוף העולם יוכל להבין. הגענו אל האי בריינטוס – חלק מאיי שטלנד הדרומיים – היבשה הראשונה שלנו.

באדישות מוחלטת קיבלו את פנינו תושבי הקבע של האי –3 מיני פינגווין– אדלי (Adelie), לבן האוזן  (Gentoo) ורצועת הסנטר (Chinstrap). כל הקלישאות תופסות לגבי החבר’ה האלה – אי אפשר שלא להתאהב בהם כשהם מדדים באוטוסטרדות שלג עמוקות תוך התעלמות מוחלטת מאיתנו, כאילו היינו שקופים. זו היתה גם התוודעות ראשונה אל הריח האופייני של מפגש עם אלפי פינגווינים שעוד לא גילו את נפלאות השירותים המודרניים…

בימים הקרובים נלמד להכיר ולזהות את המינים השונים ואת הרגליהם. פינגווין אדלי, לדוגמא הוא אחד משני ה”קשוחים” שחורפים ומתרבים ביבשת, יחד עם הפינגווין הקיסרי.  הם בונים קיני אבנים שמבודדים מהקור של הקרקע והנקבות בוחרות את הזכרים לפי יכולות בניית הקן שלהם. בעל הקן המרשים ביותר ינצח. לכן, אבן היא מוצר נחשק אצל האדלי וצפיה בזכר שמנסה בכל כוחו להרשים את זוגתו היא מחזה משעשע למדי.

במארג המזון האנטארקטי פינגווין הוא מזונו האהוב על כלב הים הנמרי הבוגר ולכן פינגווין יחשב צעדיו היטב בטרם יקפוץ למים ולעתים אף יוקרב על ידי “חבריו” כשעיר לעזאזל כדי לוודא שהשטח פנוי. אם נעלה בפירמידת הטורף-נטרף, על כלב הים הנמרי מאיים בנוכחותו האורקה – “הקטלן”. ואם בבעלי חיים עסקינן – כמה מילים על זה:

בעלי החיים באנטארקטיקה – הכנסת אורחים קרירה משהו

אנטארקטיקה יושבת על הקוטב הדרומי של כדור הארץ והיא למעשה מדברית לכל דבר ועניין. האקשן האמיתי ופעילות בעלי החיים מתרחשים לאורך החופים ובעיקר בחצי האי – הפנינסולה האנטארקטית שהאצבע היבשתית שלה מצביעה לכיוון אמריקה הדרומית. מזג האויר בחצי האי מתון מאוד ביחס לפנים היבשת. בשיא עונת הקינון ניתן לראות מיליוני פינגווינים מקננים על החופים, כמו אלה שכבר הזכרנו, לצד מגוון יונקים ימיים כמו דובי ים אנטארקטיים, פילי ים, כלב ים נמרי ואחרים. המשותף לכל אלה הוא האדישות שהם מגלים כלפינו – בני האדם. עבור רוב החיות הללו אזור הסכנה הוא הים ולא היבשה מה שמאפשר להם להיות מאוד נינוחים ולנו – לצפות ללא מפריע בהתנהלותם הטבעית לחלוטין ממרחק נגיעה. עם זאת חשוב לציין שלמרות הכמויות העצומות של בעלי החיים, המגוון הביולגי אינו גדול ובהתאם החשש מחדירת גורמי מחלה ומינים פולשים יחד עם התיירות שהולכת ומתעצמת. לכן יש הקפדה יתרה על חיטוי וכללי ירידה אל החוף.

אנטארקטיקה – היבשת הכי הכי:

פרט להיותה באמת הכי הכי ואחרי הביקור בה הכל מתגמד, אנטארקטיקה רושמת עוד כמה שיאי גינס עולמיים:

• היבשת הכי גבוהה בעולם (גובה ממוצע). גובהו של ההר הגבוה ביותר כמעט 5000 מ’ (Vinson massif)
• הכי קרה בעולם – הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בחורף האנטארקטי היא 89.2 מעלות מתחת לאפס.
• הכי יבשה בעולם – ממוצע משקעים שנתי של 50-100 מ”מ.
• הכי קרחונית –כ- 98 אחוז משטחה מכוסה קרח.
• 70 אחוז מהמים המתוקים בעולם נמצאים בה. אם תפשיר היבשת, מי האוקנוסים יעלו ב 60 מטרים ויציפו אזורים נרחבים.
• 500 מיליון טון של קריל (סוג של שרימפס שהוא המזון החביב על רוב בעלי החיים באיזור) שוחים במים המקיפים אותה והופכים אותם למסעדת “אכול כפי יכולתך” האולטימטיבית.

ההפלגות לאנטארקטיקה – מה על הספינה

הדרך הנפוצה להגיע לאנטארקטיקה היא בהפלגה. כיום ההפלגה מתבצעת על ספינות חדישות שנושאות בכל הפלגה בין 100-200 איש כשהן מצוידות במיטב הטכנולוגיה והתפנוקים – חדרים מרווחים, סיפוני תצפית מחוממים, מסעדות עם תפריט מגוון, בר חיצוני ופנימי, חדר הרצאות משוכלל, חדר ספריה נעים ובו מיטב הספרות המקצועית וגולת הכותרת שנותנות את אפקט הוואו – בריכות ג’קוזי חיצוניות המאפשרות לשכשך במים חמים לצד קרחוני ענק אי שם בסוף העולם, וגם סאונה יבשה וחדר כושר עם חלון ענק שפונה אל הנופים המטורפים כשלנגד עינינו מקפצים כלבי ים ופינגווינים. מה אומר…. על הספינה אגב יש גם קליניקה עם רופא מוסמך וציוד מלא.

לספינה יש מייצבים שבזכותם גם אם הים גבוה וגלי, התנודות מורגשות הרבה פחות.

ההפלגה המקיפה לאנטארקטיקה אורכת כשלושה שבועות וכוללת גם את איי פוקלנד ואת ג’ורג’יה הדרומית שנותנות ערך מוסף גדול למסע ומאפשרות מפגש עוצמתי עם בעלי חיים שאינם מגיעים לחצי האי האנטארקטי – מושבות הענק של הפינגווין המלכותי ודובי הים, מושבות הקינון של האלבטרוסים ופינגווינים כמו דלגן הסלעים והמקרוני. למי שזה ארוך או יקר מידי- יש גם הפלגות אל אנטארקטיקה בלבד והן קצרות יותר.

סיורי החוף – רגלי או בזודיאק?

כשאנו נמצאים בקרבת החופים, ביום ממוצע יהיו סיורי חוף המתחלקים לשניים – האחד – סיור בסירות זודיאק לאורך קו החוף ובין קרחוני הענק הצפים, כלבי ים, פינגווינים, לוייתנים. השני – ירידה לסיור רגלי בחוף בין מושבות הפינגווינים, להקות דובי ים עצומות, אתר היסטורי או אתר טבע בעל עניין מיוחד. לא נדרש מאמץ פיזי באף אחת מן האפשרויות הללו. תוואי השטח עשוי להיות מושלג, סלעי או בוצי אך צוות הספינה מלווה את המטיילים ומסייע בכל.

ימי הים הפתוח – בדרך לג’ורג’יה הדרומית

לאחר כמה ימים של נופים קרחוניים עוצרי נשימה והתוודעות לעולם בו הזמן קפא, אנו ממשיכים בדרכנו ליעד הבא – ג’ורג’יה הדרומית. לפני שנגיע אל נפלאותיה צפויים לנו עוד שני ימי הפלגה נוספים. בהפלגות המקשרות בין 3 היעדים העיקריים ישנו מגוון רחב של פעילויות – הרצאות מרתקות של צוות הספינה המקצועי שמעשיר את ידיעותינו במגוון תחומי עניין החל מבעלי החיים השונים שאנו פוגשים, מסעות גילוי הרפתקנים, היסטוריה, גיאולוגיה ועוד. ישנן גם פעילויות חברתיות, סרטים, ערבי הוויי וכל זאת בנוסף לחווית הים המרכזית שהיא תצפיות על עופות ויונקים ימיים הנקרים בדרכנו בלב ים. בדרכנו עצרנו באי הפילים שמסע ההישרדות של שקלטון קשור בו ואף עברנו בדרכנו על פני הקרחון הימי הגדול בעולם שגודלו פי 3 מהעיר ניו יורק. לא יאמן! אגב, אותו ראינו ב 2:00 בלילה כשהשמיים בהירים לחלוטין. ברוכים הבאים אל הקוטב הדרומי וימים שאינם נגמרים.

ג’ורג’יה הדרומית

יום הפלגה נוסף ועם בוקר התגלה בפנינו המחזה המרהיב של האי רב העוצמה – פסגות משוננות ומושלגות, חוף מפורץ יפהפה – פנינת טבע עוצרת נשימה. ג’ורג’יה הדרומית הוא ארכיפלג בן 3,528 קמ”ר בעל מיקום ייחודי: מספיק דרומי אל תוך האוקיינוס האנטארקטי בכדי ליהנות מאחד הימים העשירים בעולם, אך לא דרומי מספיק בכדי להתכסות בקרח בזמן החורף האנטארקטי. לכן, בעיקר בתקופת הקינון נמצא באיים מספר בלתי נתפש של פינגווינים, עופות ויונקים ימיים שנהנים מכל השפע הסובב אותם. המים סביב האיים הם בית למגוון גדול של לוויתנים ודובי ים שרק כעת מתאוששים מהצייד הנרחב ממנו סבלו עד שנות ה 60, כשניצודו לשם הפקת שמן מגופם שהאיר בזמנו רבים מבתי אירופה ומפרוותם נתפרו מעילים יוקרתיים מחממים. זהו ללא ספק אחד האזורים העשירים סביב היבשת האנטארקטית במגוון ובמספר בעלי חיים.

גרוטויקן וסטרומנס – תחנות צייד הלוייתנים

הנוכחות האנושית באי מתמקדת במה שהיה בעבר בית מטבחיים ומפעל משומן (תרתי משמע) לעיבוד שומן הלוייתנים וכלבי הים (blubber). היום נמצא במקום “מפעל רפאים”, כנסיה לותרנית, מוזיאון שמספר את סיפורו של המקום וקומץ נציגים בריטים שמקבל את פנינו ומתפעל את סניף הדואר המקומי 😊

ובעיקר מושבות ענק צפופות של פינגווין מלכותי, דובי ים בהמוניהם ופה ושם שרועים גם פילי ים גדולי מימדים. כאן בדרום ג’ורג’יה כללי המשחק השתנו – מדובר במושבות צפופות עד כדי כך שלעיתים אין לסירת הזודיאק היכן לעגון בין שלל בעלי החיים. לכן ההנחיות שקיבלנו על מנת לא להירמס על ידי פיל או דב ים הן כדלהלן – במידה ששועט לעברך אחד מהנ”ל בנחישות, כל שעליך לעשות הוא להושיט יד לפנים ולהגיד בקול בוטח “עצור”. ההנחיה הזו שיעשעה אותי במיוחד וחשבתי לעצמי – מה הסיכויים שזה יעבוד? ובכן, תאמינו או לא, זה עובד! ובכל שפה. תנועת יד נחושה קדימה, להרים מעט את הקול והבחור נסוג… שלא לומר נעלב. לך תבין.

מפרץ המזל (fortuna bay) ודריגלסקי פיורד

בג’ורג’יה הדרומית המציאות עולה על כל דמיון וכל יום עולה על קודמו. מזג האויר מאיר לנו פנים ואנו מתעוררים לבוקר של שמיים כחולים ללא ענן בתוך מפרץ מהמם ביופיו. היום נכונה לנו שהות משמעותית של מספר שעות על החוף אל אחת ממושבות הפינגווין המלכותי הגדולות. וגם כאן בהרמוניה אחת גדולה חולקים את השטח פינגווינים, פילים וכלבי ים. כל אחד וצאצאיו הרכים שנראים כמו בובות פרווה וקשה להאמין שאנחנו לוקחים חלק בכל המחזה הזה. גורי דובי ים משתובבים, פינגווינים מלכותיים צעירים משילים את פלומתם הראשונית, וכמו כל מתבגר סטנדרטי נראים די מגוחכים. כל מבט הוא תמונה למסגור וכל אינטראקציה מזמינה מעקב צמוד. מפרץ מזל במלוא מובן המילה.

לפני שעזבנו את האי נכנסנו לקול שאון הקרחונים המתנפצים למפרץ צר ומקסים – דריגלסקי פיורד שבחלקו הפנימי נמצא קרקס קרחונים יפהיפה שהשתקף במי הים הצלולים והיה אקורד סיום נהדר לביקורנו במסתרי גן העדן של האי.

איי פוקלנד

בלב מלא בכל הטוב לו זכינו מהול בצער על שעלינו לעזוב יצאנו להמשך הפלגתנו כשלפנינו עוד שני ימי ים שיקרבו אותנו אט אט חזרה אל חופי פטגוניה עם עצירה אחרונה באיי פוקלנד הנמצאים כ 500 ק”מ מהיבשת. אם תגידו לארגנטינאי שהייתם באיי פוקלנד הוא יכעס מאוד. שמם הארגנטינאי של האיים הוא “מאלבינס” ולמרות קירבתם לארגנטינה מדובר במושבה בריטית בת אלפי תושבים בלבד. לאורך ההיסטוריה היו מספר נסיונות לתבוע בעלות על השטח כשהמפורסם שבהם הוביל למלחמת פוקלנד בין ארגנטינה לבריטניה בשנת 1982. מי זכה- אתם כבר מבינים.

פורט סטנלי וווסט פוינט west point

אחרי למעלה משבועיים של ניתוק מהציביליזציה אין כמו afternoon tea ו scones- על אי בלב ים שיש בו אוטובוס קומותיים אדום, תיבות מכתבים וטלפונים כמו אלה של לונדון, בתי כפר צבעוניים ואיך לא – פסל של מלכת אנגליה בעיר בירה שבה כאלפיים נפשות. Long live the queen – הרמנו כוסית לחייה אחרי שיטוט ברחוב הראשי בו כמעט כל בית הוא בית קפה או בר ואלה שלא הם חנויות מזכרות כמובן. ו…כן, משלמים בפאונד. יום סגרירי ורוחני פקד אותנו אך למרות זאת יצאנו לטיול רגלי של מספר קילומטרים.

למחרת השתנה מזג האויר ב 180 מעלות וקיבלנו יום של 20 מעלות ושמיים כחולים. כך קיבל את פנינו האי west point שמארח מושבת קינון אדירה של אלבטרוס שחור גבה ופינגווין דלגן סלעים שחיים זה לצד זה ומגדלים את צאצאיהם. האלבטרוסים בעלי מוטת הכנפיים הגדולה בעולם מנצלים את זרמי האויר החם העולה בסמוך לצוקי האי לשם דאיה וחיפוש מזון. והמראה מרהיב. ולמרות שבאיי פוקלנד היו מלחמות ומתקוטטות מדינות למי שייך מה, אין ספק מי כאן השליטים הטבעיים שנותנים דוגמא אישית וחיים בהרמוניה מלאה ושכנות מופתית.

 

תם ונשלם מסענו רב ההוד וההדר ואנו מתמסרים ליום הפלגה אחרון שיחזיר אותנו אל נמל האם – אושואיה.

חוויה לכל גיל

טיול לאנטארקטיקה אינו דורש כושר גופני ועל אף היותו יעד רומנטי ומנותק הוא מתאים למגוון רחב של מטיילים עם יצר הרפתקני בריא ותאוות גילוי ולמידה. בהפלגה האחרונה אליה הצטרפתי טווח הגילים היה 12-84! בהחלט חוויה לכל גיל.

מהו הזמן הכי מתאים?

ההפלגות לאנטארקטיקה וסביבתה מתקיימות בתקופת הקיץ בחצי הכדור הדרומי כשהעונה המומלצת היא בין נובמבר למרץ ולכל חודש הייחוד שלו. נובמבר למשל היא עונה החביבה על חברי צוות הספינה משום שבה יש הרבה אקשן על החוף בשל עונת החיזור והרבייה, בינואר כבר נפגוש את דור ההמשך שבקע מהביצה או יונק מאמא כלבת ים. הביקוש להפלגות כיום הולך וגדל וכמות ההפלגות מוגבלת, לכן נסגרת ההרשמה זמן רב לפני היציאה. לטיול כזה של פעם בחיים צריך להיערך מבעוד מועד.

כמה קר ואיך מתארגנים?

כמו בחופשת סקי ממוצעת. הספינה עצמה מחוממת היטב וניתן להסתובב בה בלבוש קל. בזמן השהות על החוף, בזודיאק או על סיפון הספינה מתעטפים במעיל מבודד מפני קור וגשם אותו קיבלנו במתנה ביום הראשון להפלגה. כובע צמר, כפפות ומכנס סערה אטום למים הם כל הציוד החם לו נזדקק מהבית. אפילו מגפיים ייעודיות מושאלים לנו מהספינה. מה שכן מאוד מומלץ להביא איתנו הוא ללא ספק מצלמה טובה לתעד את המראות הפראיים אליהם ניחשף.

סוף דבר

לאחר שלושה שבועות של הפלגה, הראש נקי ממחשבות ומתפנה לעסוק במהות האמיתית של קיומנו על פני הפלנטה הכחולה.

איך לסכם מסע אל מקום בו האנושות היא רק אורחת?

אומר שבמקום בו שולטות החיות אנו זוכים לטעום טעמה של ענווה אמיתית ואפסותנו אל מול הטבע.

ומעל כל אלה עולה תפילה שנשכיל לשמור על פלאי הטבע ש”הופקדו” בידינו.

“אנו יכולים לחוות יופי אמיתי בטבע רק כאשר אנו אמיצים מספיק לחפש אותו…”