על גדות נהר הימונה, בעיר אגרה שבמדינת אוטאר פראדש, מתנשא אחד המבנים המפורסמים ביותר בעולם – הטאג’ מהאל. מראהו כמעט על-אנושי: סימטריה מושלמת, שיש לבן בוהק המשנה גווניו לאורך היום, וכיפה עגולה הנשקפת למרחוק. אך מאחורי היופי הזה מסתתר סיפור אנושי עמוק של אהבה, אבל, כוח, אמנות ואמונה.
לידתו של פלא – סיפורו של שאה ג’האן ומומתאז מהאל
הטאג’ מהאל נבנה במחצית הראשונה של המאה ה-17 בידי שאה ג’האן, הקיסר החמישי לשושלת המוגולית ששלטה אז ברוב תת-היבשת ההודית. הקיסר היה ידוע כחובב אדריכלות, אמנות ויופי, אך מעל הכול נודע באהבתו העזה לאשתו האהובה מומתאז מהאל. היא הייתה רעייתו השלישית, אך היחידה שהייתה בת זוגו האמיתית – יועצת, חברה ואם ל-14 מילדיו.
בשנת 1631 מתה מומתאז במהלך לידת ילדם האחרון, בעת שליוותה את הקיסר במסע מלחמה. שאה ג’האן הוכה צער, הסתגר בארמונו והחליט להקים עבורה מונומנט שאין שני לו, שינציח את אהבתם לעד. כך נולד הרעיון לבניית הטאג’ מהאל – מבנה קבר שהפך לאחד מסמלי האהבה הגדולים בהיסטוריה האנושית.
בניית הטאג’ בקנה מידה חסר תקדים
הבנייה החלה בשנת 1632 ונמשכה כ-16 שנים לגבי המאוזוליאום עצמו (עד 1648), ועוד חמש שנים נוספות לגמר כל המתחם – עד 1653. על פי הערכות הועסקו בה למעלה מ-20,000 פועלים, אמנים ובעלי מלאכה מכל רחבי אסיה – מפרס, תורכיה, הודו ומרכז אסיה. האדריכל הראשי היה Ustad Ahmad Lahauri, אדריכל החצר של הקיסר ממוצא הודי-פרסי. הפרויקט כלל צוות בינלאומי של מומחים: חותמי אבן, פסלים, קליגרפים, בוני כיפות, גננים ועוד.
להובלת החומרים נבנתה רמפת עפר באורך 15 קילומטרים שאפשרה העברת גושי שיש ענקיים על עגלות מיוחדות שנמשכו בידי צוותים של שוורים ופילים. למעלה מ-1,000 פילים שימשו בפרויקט, לצד אלפי שוורים ופרדות. מערכת מורכבת של מנופים וגלגלות סייעה להרים את גושי האבן למקומם המדויק.
העלות המקורית של הפרויקט הייתה כ-32 מיליון רופי – סכום אדיר לתקופה, השווה ערך לכ-827 מיליון דולר במונחים של שנת 2015.
החומרים הובאו ממקומות מרוחקים: שיש לבן ממכרה במאקראנה שבמדינת רג’סטאן (כ-300 ק”מ מאגרה), אבני חן ופסיפסים מאיראן, טורקיה וסין,
האדריכלות של הטאג’ מהאל – גאומטריה, אור וסמליות
ייחודו של הטאג’ מהאל טמון לא רק בחומריו אלא גם בפרופורציות המדויקות ובשפה הסימטרית שלו. המבנה כולו מבוסס על עקרון הסימטריה המושלמת – כל צד הוא בבואה של האחר, מלבד אחד: הקבר של שאה ג’האן עצמו, שנוסף לאחר מותו ונמצא מעט מחוץ למרכז – הפרת הסימטריה היחידה במתחם.
הכיפה המרכזית מתנשאת לגובה של כ-73 מטרים, וסביבה ארבעה מינארטים (צריחים) דקים ואלגנטיים, הנטויים מעט כלפי חוץ – כך שאם יתמוטטו ברעידת אדמה, ייפלו החוצה ולא על הקבר. זוהי פלא הנדסי של חשיבה מוקדמת. במרכז המבנה נמצא הקבר של מומתאז מהאל, עטוף בפרחי שיש ובאבני חן יקרות, ולצידו קבור גם שאה ג’האן.
המבקרים במקום נדהמים מהאור המשתנה – בבוקר השיש מקבל גוון ורדרד, בצהריים הוא לבן בוהק, ובערב, תחת אור הירח, הוא נצבע בכחול-כסוף רך. ההודים אומרים כי זהו שיקוף של מצבי הרוח המשתנים של אהבה אמיתית.
הטאג’ מהאל והמבצר האדום – שני צדדים של אותו סיפור
במרחק של כמה קילומטרים בלבד מהטאג’ מהאל נמצא המבצר האדום של אגרה, שנבנה על ידי אביו של שאה ג’האן, הקיסר אכבר. זהו אחד המבצרים המרשימים ביותר בהודו, עשוי אבן חול אדומה ובו ארמונות, מסגדים וחצרות ענקיות. כאן ניהל שאה ג’האן את האימפריה המוגולית בשיא כוחה, וכאן גם מצא את עצמו כלוא בסוף ימיו.
חשיבותו של הטאג’ מהאל בהודו ובעולם
הטאג’ מהאל הוא לא רק אתר תיירות אלא סמל לאומי. הוא מופיע על בולים, שטרות ומסמכים רשמיים של הודו, ומייצג את הרעיון של “הודו המאוחדת” – שילוב של דתות, תרבויות ואומנויות שונות לכדי יצירה אחת מושלמת.
ב-1983 הכריז עליו אונסק”ו כאתר מורשת עולמית.
בשנת 2023 ביקרו בטאג’ מהאל כ 6.9 מיליון מבקרים
במשך עשרות שנים סבל המבנה מזיהום אוויר חמור שפגע בלובן השיש. פליטות ממפעלים סמוכים ועשן מכלי רכב גרמו להצהבת השיש הלבן. כדי להתמודד עם זה, ממשלת הודו נקטה צעדים נרחבים כמו סגירת מפעלים מזהמים באזור, – הקמת “אזור חיץ ירוק” סביב המתחם, איסור תנועת רכבים מזהמים במרחק של שני קילומטרים ועוד.
זמני הפתיחה של הטאג’ מהאל
חשוב לבדוק תאריכים מדויקים לפני הביקור, הזמנים משתנים לפי עונות השנה:
בדרך כלל ניתן לבקר ב-Taj Mahal מ-30 דקות לפני הזריחה עד 30 דקות לפני השקיעה.
זמני הפתיחה לדוגמא: פתיחה סביב 06:00–06:30, סגירה סביב 18:00–19:00 — תלוי בעונת השנה.
יש לשים לב כי הטאג’ מהאל סגור לביקורים תיירותיים בימי שישי (פתוח רק לתפילות מוסלמים).
בנוסף, יש סיורי לילה מיוחדים בחמשת הלילות סביב ירח מלא (יום הירח, יומיים לפני ויומיים אחרי): יש לבדוק שעות ביקור לפני ההגעה.
מיתוסים על הטאג’ מהאל
המיתוס על הטאג’ מהאל השחור: האגדה מספרת ששאה ג’האן תכנן לבנות טאג’ מהאל נוסף משיש שחור מעבר לנהר, שיהיה הקבר שלו עצמו – אך נפילתו מהשלטון קטעה את החלום. מחקרים ארכיאולוגיים לא מצאו ראיות לכך.
בשנת 2007 נבחר הטאג’ מהאל כאחד מ”שבעת פלאי העולם החדשים” בסקר עולמי.
אשליות אופטיות – הקליגרפיה על חזית המבנה נראית באותו גודל מכל מרחק, אך למעשה הכתובות גדלות ככל שהן גבוהות יותר – כדי ליצור אשליה של אחידות.
גם כיום, כששמש הבוקר מאירה את הכיפה הלבנה והבריכות סביב משקפות את התמונה, נדמה שהזמן עוצר מלכת.
הטאג’ מהאל הוא הרבה מעבר לאנדרטה. הוא פואמה באבן, ביטוי פיזי לאהבה שמסרבת למות. זהו מקום שבו אמנות, הנדסה, אמונה ורומנטיקה מתלכדים למשהו נצחי. אולי זו הסיבה שכאשר עומדים מולו, נדמה שהוא נושם – כמו שאה ג’האן ומומתאז ממשיכים לספר את סיפורם, יום אחר יום, באור השמש המשתנה על שיש לבן.
