אחרי לא מעט שנים של נסיעות וטיולים בעולם, של מפגשים אנושיים מרתקים כמו גם נופים בלתי נשכחים במחוזות נידחים, הגענו למסקנה שלא צריך לנסוע רחוק.. יש לא מעט לראות, לתייר ולטרק, ממש ‘מתחת לאף’, או ממש מעבר לפינה. לאור אהבתנו העזה לטיולי ההליכה בהרים, יש שיאמרו “טרק”, ויש שיאמרו מסלולים למטיבי לכת, החלטנו שגם במקרה הזה, לא צריך להרחיק לכת. כבר צעדנו בהרי הטטרה הגבוהים בסלובקיה, ברכס הלאנג טאנג והאנפורנה בנפאל, במחוז סוואנטי בגיאורגיה, בשמורת רכס הקאמצ’נצ’ונגה שבצפון מערב מדינת סיקים שבהודו, במחוז ש’ין ג’יאנג בהרי הקראקום שבסין על גבול קזחסטן וטג’יקיסטן ועוד. מה עושים? פותחים מפה, עושים קצת גוגל ומוצאים את היעד הבא: קדימה לרכס הקרפטים ברומניה!
קרפטים – רכס הפגראש
רכס הרי הקרפטים היה נראה כבחירה נכונה. סגרנו תאריכים, הזמנו כרטיסים והתחלנו ללמוד את אופי המסלול. רכס הפגראש, הנמצא במרכז רומניה, הינו חלק משרשרת רכסים המהווים את הרי הקרפטיים, היוצרים קשת הררית ארוכה של כ-1500 קילומטרים, וחוצים מספר מדינות באירופה. הפסגה הגבוהה ביותר ברכס הקרפטיים נמצאת בסלובקיה (ברכס הטטרה הגבוה) ושמה גרלך (Gerlach), המתנשאת לגובה 2655 מ’. ואילו הפסגה הגבוהה ביותר ברכס הרי הפגראש שברומניה היא מולדובאנו (Moldoveanu), המתנשאת לגובה 2544 מ’. עכשיו, כשנבחר היעד, לא נותר אלא להתכונן לטרק – להוציא ולרענן את הנעליים והתיקים מהארון, להצטייד בפירות יבשים כחטיפי אנרגיה (חשוב!), לפנות מקום בכרטיסי הזיכרון במצלמה ולהתחיל להתרגש.
מבוקרשט להרים
הגענו לבוקרשט בתחילת אוגוסט. התיקים על הגב, ערוכים ומזומנים למסע צפונה, לנקודת ההתחלה של הטרק – העיירה אבריג (Avrig). נהג מונית שלא דיבר מילה אנגלית עצר והראנו לו על המפה את נקודת ההתחלה.. לאחר התמקחות קצרה על מחיר הנסיעה (הלא קצרה הזו) מצאנו עצמינו על מונית ספיישל לאבריג.
עברנו את סינייה(Siena) ובראשוב (Bashov) היפות והמשכנו מערבה לכיוון סיביו (Sibiu). קצת לפני, פנינו דרומה לתוך העיירה ולאחר 4.5 שעות נסיעה, התמקמנו בפנסיון נהדר למרגלות הרי הקרפטים, מוקפים בטבע שופע, פסגות הרים משוננות ומחודדות ויערות עד מקסימים. יצאנו להעביר את אחה”צ בסיבוב הליכה ונסיעת אופניים (שקיבלנו מהפנסיון) ביער, במהלכה עצרנו להתרענן באחד מפלגי המים הרבים באזור. אחרי ארוחת הערב הדשנה במסעדה השכנה, צללנו לשנת ישרים, מרוגשים לקראת הבוקר שלמחרת בו נתחיל לצעוד!
ימי טיפוס ושיפוע לא מתון במיוחד
יום ראשון
את הבוקר התחלנו בארוחת הבוקר העשירה בפנסיון ומיד לאחריה יצאנו לדרך. תיקים על הגב, מקלות ההליכה בידיים ומוטיבציה בשיאה! היעד ביום זה הוא הגעה לבקתת ההרים ברסיו (Cabana Barcaciu), בגובה 1550 מ’. כבר מההתחלה ההליכה הייתה מאתגרת – תוואי השטח לא ריחם עלינו, הצועדים הרעננים. עליות בשיפועים של 30 מעלות אפיינו את ההליכה כבר מהיום הראשון (כפי שנגלה בהמשך, שכך יהיה לאורך הטרק כולו). התחלנו בתוך היער – המים שזורמים בכל מקום, העצים המרשימים, והשביל מוליך אותנו מעלה ופולט אותנו, ממש מחוץ לקו העצים, אז ניתן לראות לראשונה את הנוף המרשים צפונה ואת אבריג, ממנה יצאנו רק כמה שעות קודם לכן, נפרשת תחתינו. עוד מאמץ קצר והגענו לבקתה אחרי 5-6 שעות טיפוס לא פשוטות בכלל, תשושים אך מרוצים. התנאים בסיסיים – התמקמנו בחדר המשותף עם מיטות הקומתיים ועשינו “מקלחת” מי קרח במתקן השתייה המאולתר. צפינו בשמש השוקעת על מרגלותיו המערביים של רכס הפגראש, קצת הווי מטיילים ונפלו לישון.
היום השני
התחלנו בטיפוס, שוב בין מעטה היער העבות, בין פלגי המים הרבים. הנוף מדהים. אנחנו ממשיכים במגמת עלייה וטיפוס ושוב יוצאים ממעטה היער, מוקפים בשלוחות הרכס המשוננות, ומעלינו הפסגות, מעוטרות שאריות השלג המעטות, שרידי החורף האחרון. טיפסנו במעלה ההר עד שניגלה לפנינו אגם אבריג. מזג האוויר, והרוח הקרה לא אפשרו ליהנות מהמחזה הנהדר, והמשכנו לטפס אל עבר קו הרכס. לאחר טיפוס מאתגר, ולעיתים אף מפחיד (חלק ממנו עם שרשראות בטיחות), הגענו לקו הרכס, כשלראשונה נגלה בפנינו הנוף מצידו הדרומי של הרכס. רק אז, הבנו את אופי קו הרכס, וכפועל יוצא שלו, את אופי הטרק הצפוי לנו. רכס הפגארש הינו “סכין” של פסגות משוננות, אותו “חותך” השביל, וממנו יוצאות השלוחות הארוכות צפונה ודרומה. הלכה למעשה, המשמעות בשטח היא שהטרק הוא בעצם “תפירת” הרכס ממערב למזרח, כשתוואי שביל ההליכה עולה ויורד, בין פסגה לפסגה ובין אוכף לאוכף. כך, לאחר 7-8 שעות הליכה ארוכות ומתישות, הגענו לבקתת ההרים נאגויו (Cabana Negoiu), בקתה מרשימה העשויה שילוב של עץ ואבן, המזכירה יותר מלון הרים נטוש. לאחר שהתמקמנו בחדרנו וסעדנו את ארוחת הערב, סיימנו את היום, לא לפני שגמענו בירה מקומית והשתעשענו במשחקי קלפים.
היום השלישי
התחלנו במגמת טיפוס, שהלך ונהיה בעל שיפוע חד יותר ויותר. לאחר טיפוס במעלה השביל, הגענו לשיאו – מעבר “סכין” הרכס (פס) מצדו האחד אל האחר, זאת לאחר שהסתייענו בשרשראות וסולמות. זוויות הטיפוס במעלה הפס היו כל כך חדות עד שבשלב כלשהו הטיפוס היה במצב מאונך – בעמידה מלאה! מיד במעלה הסכין התגלה הצד השני של הרכס, במלוא תפארתו, אז גם נתגלתה הירידה החדה בחזרה בהמשך השביל. ירידה זהירה מטה הובילה אותנו להליכה מתונה ונעימה אל תצפית נפלאה על אגם קלטון ובקתת המטיילים שלצידו – מקום נהדר לעצירת המנוחה והתרעננות. לאחר מנוחה ארוכה המשכנו בדרכנו אל אגם בילה (Belea Lake), שם נחנה ללילה. לאחר שעתיים-שלוש של הליכה נגלה לפנינו מגובה קו הרכס אגם בילה המרשים, מלונות ההרים המתויירים שלגדותיו ומעבר ההרים טרנספאגאראשן. אגם בילה מהווה אתר תיירות פנים וחוץ ומוקד משיכה תיירותי מפורסם. המקום היה מלא עד אפס מקום בתיירים מקומיים והאווירה הייתה נפלאה. התמקמנו בחדרינו עם מרפסת הנוף לאגם ולהרים שמסביב, נחנו וירדנו לארוחת ערב במסעדת המלון וסעדנו את נפשנו. התנאים המפנקים אפשרו שנת לילה מתוקה וכך באמת היה.
היום הרביעי
התחלנו, איך לא?! בטיפוס. במעלה הטיפוס הגענו לאגם נוסף, אגם קפרה (Capra). המשך היום התאפיין בעליות וירידות מאתגרות. כשאתה בטוח שזה נגמר, מתגלה לך בצד השני של הרכס, הירידה והעלייה שאחריה באופק הרחוק. הפסקות ההתרעננות ומילוי המצברים הלכו והתרבו. פנינו מועדות לבקתת ההרים פודרגו (Cabana Podragu),הממוקמת ליד האגם פודרגו. לאחר ירידה של כחצי שעה בשביל בולדרים (סלעים גדולים(, הרגליים כבר כואבות והברכיים מבקשות דיי, הגענו לבקתת האבן הפשוטה והתמקמנו בחדר הגדול המשותף, בעל 20 מיטות קומותיים. ירדנו לשטוף עצמינו באחד מזרמי המים הרבים, בעלי טמפרטורה הקרובה לקיפאון, ולו רק בשביל ההתרעננות. השמש החלה לרדת והקור תפס מקום. ההתכרבלות בשקי השינה החמים על מיטות הקפיצים נתנו מנוחה לגוף והשרירים הדואבים לאחר היום המאתגר שהיה.
היום החמישי
לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לדרך בכוחות מחודשים. הלילה היה מדהים! ירח מלא שהאיר את המרחב במלוא עוצמתו. התחלנו בהליכה נעימה לצד אגם פודרגו. מגמת ההליכה צפונה. זהו בעצם יום ההליכה האחרון לטיול זה ואנחנו ברגשות אמביוולנטיים. לאחר שעתיים הליכה קלות מצאנו עצמינו על “סכין” (שלוחה) היורדת צפונה לתוך היער. נאלצנו לחזור על עקבותינו שכן נראה שאיבדנו את השביל. לאחר מספר דקות מצאנו אותו והוא החל מוביל אתנו מטה במורד השלוחה. השביל צר והמדרון בשיפוע. התיקים על הגב וזה מצריך שיווי משקל ומשנה זהירות. הפריחה בשיאה ומזג האוויר לטובתנו! יום מושלם לטיול. הכל פורח והצבעים מרהיבים. אט אט אנחנו נכנסים חזרה למעטה היער ושביל ההליכה הופך ממשעול הרים צר לדרך עפר רחבה. לאחר 4 שעות הליכה אינטנסיביות הגענו לכפר למרגלות ההר וחיפשנו מקום נעים להעביר את הלילה. לפתע יצאה אישה מקסימה מסבירת פנים מאחד הבתים המקומיים ומקדמת את פנינו לשלום ומציעה לנו להיכנס ולהתרשם מהבית וחדרי האירוח. נראה כי היא מייחלת לאורחים, וכך היה. לאחר שהתמקמנו בחדר הוגשה לנו ארוחת ערב כיד המלך! את המנוחה שאחרי העברנו בבוסתן הפרי הפורח,נהנים מהשקט של הכפר, למרגלות רכס הפאגארש. הגברת המקסימה דאגה ובדקה שאנחנו בסדר.. הפשטות שבחיי אנשי הכפר מעוררת השתאות!
בתחילת היום השישי של הטרק, יצאנו מוקדם חזרה לכיוון כביש E68 ומשם לכיוון ברשוב, משאירים מאחורינו את רכס הפאגראש המרהיב שהיה לנו לבית בימים האחרונים. אין ספק שנתגעגע! לילה בברשוב היפה אפשר נחיתה רכה חזרה לציוויליזציה ולתנאים המפנקים שיש לרומניה להציע, ולמחרת בבוקר כבר היינו בדרכנו חזרה לבירה בוקרשט לטיסתנו חזרה ארצה.
