דרום אפריקה – על עקרון השוויון בחברת הסאן

דרום אפריקה – על עקרון השוויון בחברת הסאן

נכתב ע"י: נעמה מורג

תוכן עניינים

אנשי הסאן, הציידים- לקטים של אפריקה הדרומית, מוכרים למרבית האנשים בשם ‘בושמנים’, שם שהיום נוטים בקהילה המדעית להמנע ממנו מפני שהוא הוא נחשב למשפיל. על כן אתייחס לאותם אנשים כאל ‘סאן’, הכינוי המקובל היום עבורם.

מיהם אנשי הסאן?

אנשי הסאן חיו במשך עשרות אלפי שנים באזורים נרחבים של העולם. עם זאת, לפני כ-10,000 שנה, פרצה המהפכה החקלאית, תהליך בו עברו חברות ציידים – לקטים נוודיות להתגורר בישובי קבע ולגדל את מזונן בעצמן. כתוצאה מכך נעלמו אנשי הסאן מאזורי מחייה רבים ונותרו כמעט רק במדבר הקלהארי שמתפרש על שטחים בדרום אפריקה, נמיביה ובוצוואנה. במדינות אלו המשיכו אנשי הסאן עד שנות ה-50 של המאה העשרים, לשמור על תרבותם הייחודית – חיים בקבוצות קטנות ושוויוניות, ליקוט מזון מן הצומח וציד מזון מן החי, נדידה והמנעות מיישובי קבע ומגידול מזון. הם השתייכו לעולם תרבותי אחר, שונה מכל מה שמוכר לנו, אך קרוב אלינו יותר משאנחנו משערים. תרבותם היא התרבות הותיקה ביותר בעולם, תרבות שהתקיימה כמעט ללא שינויים במשך עשרות אלפי שנים. זהו האופן שבו חיו אבות אבותינו, ותרבויות רבות שמוכרות לנו היום, חרף הפער האדיר בינן לבין תרבות הציידים-לקטים, התפתחו בראש ובראשונה ממנה.

ניתן לספר רבות על חייהם של ציידים-לקטים, החל מהאופן שבו הם השיגו את המזון שלהם, דרך הקשר שלהם עם סביבתם – עם בעלי החיים, הצמחיה, האדמה והגשם – ועד לציורי הקירות שהותירו במקומות רבים ברחבי היבשת השחורה; אבל מרתק במיוחד הוא ערך השוויון שמהווה אבן יסוד בתרבותם, ועליו ארחיב.

כוחנו במספרינו – השרדות בתנאים קשים

בקיץ מגיעה הטמפרטורה במדבר הקלהארי ל-c°45 ובלילות החורף היא צונחת אל מתחת לאפס. מקורות המים במדבר מוגבלים ולאורך רוב השנה נשארו אנשי הסאן במרחק הליכה מבורות המים הפזורים במרחב. על מנת לשרוד הם היו תלויים זה בכישוריה של זו וזו בעזרתו של זה – כישורי הצייד, הידע הרב שנצבר לאורך שנים בנוגע לליקוט צמחים, היכולת למצוא מקורות מים במדבר – כל אלו נחוצים על מנת לשרוד בקלהארי ולשם כך נזקקו אנשי הסאן לחיים בקבוצות, שכן אדם בודד ככל הנראה לא היה מצליח לשרוד בו לאורך זמן.

החיים בקבוצה כה חשובים לשרידות הסאן, שהם עשו כל שביכולתם כדי להבטיח שהקבוצה – שמונה לא יותר מעשרים חברים – לא תתפרק. וכאן אנו מגיעים לעקרון השוויון: בקבוצות הסאן כולם שווים זה לזה – גברים לנשים, מבוגרים לילדים וציידים מוצלחים לחיגרים ולפיסחים שלא יכולים לתרום לצייד. אף אחד לא חשוב יותר או בעל יותר מזון או רכוש מכל אדם אחר בקבוצה. אנשי הסאן משוכנעים כי במידה ותהיה היררכיה בתוך הקבוצה – אדם כלשהו יוכתר כמנהיג, צייד אחד יחשב למוצלח יותר מחבריו לקבוצה, או שאשה אחת תצבור יותר כח בגלל קשריה החברתיים המרובים – חברי הקבוצה יקנאו זה בזה והדבר יביא במהרה לפירוק הקבוצה. כך, איש הסאן האידיאלי הוא זה ששומר על ענווה ודואג לאחרים.

עיקרון השוויון – שמירה על הרמוניה בתוך הקבוצה

כדי להימנע מהתעוררות קנאה בין חברי הקבוצה, סברו אנשי הסאן כי עליהם לשמור תמיד על עקרון השוויון. כך, למשל, אם בין הציידים היה אדם שהתעלה על חבריו בכישוריו והצליח לצוד טרף רב מהם, הציעו לו עמיתיו, בפעם הבאה שיצאו לצייד, להישאר במרחב בו חיה הקבוצה. “עבדת קשה לאחרונה”, אמרו הציידים, “אולי מוטב שתנוח”. כך הבטיחו הציידים שאיש מהם לא יספק שלל צייד רב יותר מעמיתיו, שאיש לא ייחשב מוצלח יותר מחברו, שאיש לא יקנא באדם אחר ושיחסי החברות בתוך הקבוצה יישמרו.

לאחר צייד מוצלח היה חוזר הצייד למקום מושבה של הקבוצה, מתיישב בצד ומחכה שמישהו יפנה אליו. אסור היה לו להביע שמחה או להתהדר בטרף שצד. כאשר פנה אליו לבסוף אחד מחברי הקבוצה ושאל אותו האם הצליח לצוד משהו, ציפו ממנו הכל להשיב ‘”לא ממש, רק טרף קטן. לצערי אינני צייד מוצלח”. זאת ועוד, במידה וצד טרף גדול מימדים והתקשה להרימו, היה עליו לחזור למקום מושבה של הקבוצה ולבקש עזרה בנשיאת הטרף. חברי הקבוצה, שלא רצו לאפשר לצייד להתגאות בהשגיו, נזפו בו על כך שהוא מפריע להם במנוחתם כדי לסחוב טרף קטן כל כך. “בשביל זה קראת לנו?”, גערו בו בעודם נושאים על גבם חיה עצומת מימדים, “בשביל כל כך מעט בשר לא שווה לקום בבוקר”.

משמעות ראש החץ

גם כשהגיעו נושאי הבשר למקום מושבה של הקבוצה, לא זכה הצייד לתשואות. האדם לו הודו כולם על האוכל הרב שזכו לו, היה מי שסיפק לצייד את ראש החץ שהרג את החיה. בחברת הסאן, לכל אדם יש ראשי חץ והוא מחלק אותם לציידים כרצונו. כך, כל אחד מחברי הקבוצה, יהא זה צייד אחר שנכשל במשימת הציד, אישה קשישה או ילד פעוט, יכול להיות זה שיזכה לתשואות על הצייד המוצלח.

אותו אדם שסיפק את ראש החץ, היה גם זה שחילק את הבשר לכל חברי הקבוצה. ראשית סיפק מזון להוריה של אשתו, לאחר מכן להוריו שלו, לאשתו, לאחיו, לאחיותיו, לאחיה ולאחיותיה של אשתו ולבסוף שיתף את הבשר בקרובים אחרים שאולי נוכחים. אולם בשלב זה לא החלה הסעודה – כעת כל מי שקיבל בשר החל לחלק את הנתח שקיבל. הוא חילק להוריו, לחתוניו, לזוגתו, לצאצאיו, לאחיו ולאנשים אחרים. וגם אלו המשיכו שוב ושוב לחלק את הבשר. לעיתים אנשים המשיכו לחלוק את המזון תוך כדי אכילה, כל זאת כדי להבטיח שאין אדם אחד מקבל יותר מזון מאדם אחר.

עקרון השוויון בא לידי ביטוי בחברת הסאן גם בתחומים אחרים של החיים – כך, למשל, גברים היו שווים לגמרי לנשים ולקחו חלק במשימות היומיומיות כמו אספקת מים וחומרי בערה. כמו כן, למרות שתפקידן המסורתי של נשים הוא ליקוט פירות, שורשים ועלים, הן לא היו חייבות לחלק את פרטי המזון שאספו לכל חברי הקבוצה ויכלו להחליט לאגור אותו לעצמן, או לספק אותו רק לאנשים מסויימים. כך, מבהירים החוקים הלא כתובים של הסאן, לא יחשוב אף גבר שנשות הקבוצה חייבות לו משהו. אם ירצה גבר לאכול פירות או שורשים – הוא יכול לחפש אותם בעצמו. עם זאת, בפועל, בגלל היחסים הטובים בין חברי הקבוצה, נשות הסאן חלקו בדרך כלל בחפץ לב את המזון שליקטו עם יתר חברי הקבוצה.

אל המזרח ואל המערב

עקרון השוויון הוא כה חשוב ומשמעותי בקרב הסאן, שהוא לא חל רק על בני האדם, אלא אפילו על האלים, או לפחות על אחד מהם. לאנשי הסאן שני אלים עיקריים שחיים באופק, במקום בו מתחברים השמיים והקרקע. אחד מהם חי במזרח והשני במערב. האל של המערב, ששוכן במקום בו שוקעת השמש, הוא שאחראי למותם של אנשים ולכן הוא זוכה למעמד של כבוד בקרב אנשי הסאן. האל של המזרח לעומתו הוא האחראי לבריאה – הוא ברא את האדמה, את בורות המים, את גרמי השמיים, הרוח והברקים. לאחר מכן הוא ברא צמחים ובעלי חיים ולבסוף הוא ברא את בני האדם. עם זאת, מבחינת אנשי הסאן השואפים לשוויון בין כולם, למרות כל מה שעשה, אסור לאותו אל לחשוב שהוא טוב יותר מאחרים. כך, יש לו שם ממש כמו לבני האדם, ולא סתם, אלא שם נפוץ למדיי, ≠Gao N!a (סימן אי השוויון וסימן הקריאה מסמלים עיצורים מצוצים, או במילים אחרות, שימוש בלשון ליצירת ‘קליקים’. בשפות הסאן נעשה שימוש נרחב בעיצורים אלו). לצורך העניין, שוו בנפשכם מצב בו לאלוהי היהודים יקראו איתי או מיכל. עם זאת יש לסייג ולומר כי המילה השנייה מבין השתיים בשמו של האל (N!a) מסמלת כבוד ומשתמשים בה בדרך כלל כשפונים לאדם מבוגר, כלומר, האל, לו היה יהודי, היה נקרא מר איתי או גברת מיכל.

יתרה מכך, למרות שהאל של המזרח ברא את בני האדם, אלו מרשים לעצמם לצחוק עליו. במיתולוגיות של אנשי הסאן, מצטייר האל של המזרח כטיפש, כאדם שבני משפחתו צוחקים עליו ומהתלים בו. שוב ושוב הוא מושפל ומוכה אך לעולם לא לומד מטעויותיו. כך, לדוגמה, באחד מסיפורי הסאן השכיחים, אחת מנשותיו של האל מבקשת ממנו לצוד את האנטילופה שבשיחים. “אני לא רואה שום אנטילופה”, אומר האל. “שם, שם”, נוזפת בו האישה, “אתה לא רואה?” מתאמץ האל אך לשווא, הוא לא רואה דבר. “היא קטנה”, אומרת האישה, “אבל אתה תצליח לצוד אותה וכך נוכל לאכול. קפוץ לשיח ומצא אותה”. האל הנזוף מחליט לקפוץ לתוך השיחים ומוצא את עצמו במהרה מתפלש בתוך ערימת צואה לקול צחוקן המתגלגל של נשותיו.

אמנם אלוהים, אבל שלא יעלה לו השתן לראש.

אכיפת עקרון השיוויון

כך, בחברת הסאן, כולם – מהאלים עד בני האדם – שווים זה לזה ועקרון זה נאכף באדיקות כדי לשמור על אחדות הקבוצה. אולם הסאן נקטו באמצעים נוספים כדי לשמור על שלמותה. ראשית, בכל פעם שנתגלע קונפליקט בין אנשי הקבוצה, הם ישבו ודנו בו עד שהגיעו לפתרון או להחלטה. במהלך דיון זה חשף כל אחד ואחד מהם את תחושותיו ואת מחשבותיו ובסופו של הדיון ניסו כל חברי הקבוצה להגיע להחלטה מתוך קונצנזוס, כך שכולם יהיו מרוצים ממנה.

בנוסף, מכיוון שביטוי של רגשות שליליים כלפי איש זה או אחר עלולים לגרום למריבות להתפרץ ולהוביל בסופו של דבר לפירוק הקבוצה, נהגו אנשי הסאן להמנע מגילויי רגשות מסוג זה. זו, כמובן, עלולה להיות בעיה. יודע כל אחד מאיתנו שלעיתים הוא כה זועם על מישהו ורק רוצה לצעוק עליו, לפרוש הצידה ולבכות, או להתרחק מאותו אדם. אולם בקבוצות הסאן התנהגות מסוג זה אינה ההתנהגות מועדפת. לכן פיתחו הסאן שיטה שנועדה לחזק קשרים חיוביים בין חברי הקבוצה ובין חברים בקבוצות שונות. זוהי כלכלת מתנות: לכל איש סאן היתה קבוצת חברים איתם הוא מחליף מתנות – יהיו אלו חרוזים עשויים מביצי יען, חתיכת עור משובחת או סכין חדה. המתנות ניתנו מדי כמה זמן והן כללו בדרך כלל חפצים שנחשבו ליקרי ערך, שהרי מה הטעם ברכוש רב ויקר אם הוא נשאר בידיי בלבד וגורם לאחרים לקנא בי ולדחות אותי? כך, כל אדם שהשיג פריט יקר כלשהו, מצא את עצמו במהרה מעביר אותו הלאה לאחד מחבריו, איש לא קינא בחברו ושלמות הקבוצה נשמרה.

פרט לשמירה על אחדות הקבוצה, היתה להענקת המתנות מטרה נוספת – היא אפשרה גם את שרידותם של אנשי הסאן. אנשים שהעניקו זה לזו מתנות בקביעות, חשו חובה לעזור אחד לשני. כך, אם בור המים של קבוצה אחת התייבש, לא היססו אנשיה לפנות לעזרתם של חבריהם מקבוצה אחרת ולבקש מהם להתגורר איתם למשך זמן מה, עד לעונת הגשמים הבאה. כך, באמצעות הענקת המתנות, נוצרה רשת צפופה של קשרים ועזרה הדדית בין אנשי הסאן, שאיפשרה להם להתמודד עם התנאים הכמעט בלתי אפשריים של מדבר הקלהארי.

הגעתה של המודרניזציה – והתפוררותה של תרבות הסאן

החל משנות החמישים של המאה העשרים, עת סולקו אנשי הסאן מאדמותיהם ואולצו לעבור לישובי קבע, שם נאסר עליהם להמשיך ולצוד, החלה להתפורר תרבותם. גילויי כעס ואלימות, שבעבר היו נדירים מאד, הפכו לשכיחים והמארג החברתי החזק של האנשים החל להיפרם. מאבקי השרידות שאיפיינו את חייהם בעבר הומרו במאבקים על פרנסה בעיירות שאליהן הוגלו, ועל זכותם לשמר את תרבותם ואת מורשתם. לצערינו, לא ירחק היום וממורשת זו יוותרו רק סיפורים. אנחנו הדור האחרון שיוכל לזכות ולפגוש את אותם אנשי סאן שעדיין אוצרים את הידע והסיפורים של תרבותם הייחודית.

טיילו איתנו

דרום אפריקה – על עקרון השוויון בחברת הסאן
ללא תאריך יציאה
בהדרכת ד”ר אבי שפיר
20 ימים
דרום אפריקה – על עקרון השוויון בחברת הסאן
ללא תאריך יציאה
בהדרכת ד”ר נעמה מורג
19 ימים
דרום אפריקה – על עקרון השוויון בחברת הסאן
ללא תאריך יציאה
בהדרכת ד”ר אבי שפיר
19 ימים
דרום אפריקה – על עקרון השוויון בחברת הסאן
הרשמו לרשימת הדיוור של ״יעדים״

הצטרפו לקהילה של אוהבי טיולים, מגלי ארצות ותרבויות, מטיילים הרוצים לחוות ולגעת בעולמות אחרים, מופלאים.

למה להרשם לדיוור שלנו?

כתבות נוספות

חברת יעדים טיולי תרבות וטבע

יש לנו מספר טיולים בלתי נשכחים

  • כחברה המאמינה כי רק מטיילים מרוצים הם מטיילים שחוזרים, “אנו כאן בשבילכם” עם חיוך לכל שאלה ובקשה.
  • אנו מאמינים שמקצועיות ומצוינות הם הבסיס להצלחת הטיול. אנו מוציאים טיולים רק ליעדים בהם יש לנו הכרות מעמיקה.
  • הטיולים שלנו מושקעים ואיכותיים – הם יגשימו את החלומות שלכם.

צרו איתנו קשר

השאירו פרטים והמומחים שלנו יחזרו אליכם בהקדם  

דרום אפריקה – על עקרון השוויון בחברת הסאן

מה תרצו לחפש?