ישראל - אל תחפשו רחוק (עדיין)

ישראל – אל תחפשו רחוק (עדיין)

נכתב ע"י: עמנואל לוריא

תוכן עניינים

כנראה שאת הספארי בדרום אפריקה השנה, כולנו נמיר בסיור עששיות בתל- פאחר.

אבל היי, מתי בפעם האחרונה עצרתם להכיר את העולם ה”מטורלל” שמסתובב (ועף וזוחל) ממש מתחת לאף?  עכשיו כשעדיין לא טסים (קורונה אמרנו?) זה בדיוק הזמן להסתכל לצדדים ולהכיר את העולם שמסביבנו

גם אנחנו נשאי וירוס. הוא אלים ודורשני וגורם לנו לרצות לעוף רחוק, לפגוש מקרוב ולהכיר יותר מהעולם הגדול. אבל

עד שנטוס ,בתקווה יחד, החלטנו לצאת לסדרה של כתבות שתסייע לנו להכיר את הסיפורים של בעלי החיים שסביבנו, ועל הדרך תעזור לשמור על השפיות. בכתבה זו, נכיר כמה מבעלי החיים המוכרים (והידועים לשמצה) שבסביבתנו הקרובה ואשר כולם מכירים, אבל בעצם לא מכירים כלל. נתקלתם בתצפית מעניינת? מתחשק לכם לראות בעל חיים באץ או בעולם ואתם לא יודעים אפילו למה? ספרו לנו, ואולי בעלי החיים שלכם יכנס לכתבה הבאה!

ישראלי אמיתי

יש לו מוניטין מעורר מחלוקת, אך נדמה שהגיע הזמן לתת את הכבוד הראוי לבולבול שלנו. מקור השם, שנהגה כך גם באנגלית, מדמה חלק מהקולות שהיא עושה (מה שנקרא שם אונומטופיאי). מלבד קולות “בולבוליים” הם נודעים בקולניות מגוונת (עיין ערך “בולבול שריק-שרק”): בבוקר צווחות וסלסולים המכריזים על טריטוריה ובערב טרטור צרוד. קצב הטרטור גובר כאשר מתקרב אויב מסוכן, כמו חתול רחוב. הבולבול צהוב השת הוא יצירתי וקומבינאטור – הקן שלו בנוי הפוך (ריפוד רך מבחוץ וזרדים חדים מבפנים), ובעיקרו גניבה של חומרי קינון מעופות אחרים. חיי הזוגיות של הבולבול אינם שגרתיים לעופות, ומאופיינים בשינה צמודה ובבני זוג שלא בהכרח מתרבים, כולל צמדי זכרים ונקבות לחוד.

ישראל - אל תחפשו רחוק (עדיין)

ומדליית הזהב ב “כל דבר” מוענק ל…
חזקות, גמישות, סתגלניות וחכמות ביותר, החולדות שנמצאות תמיד סביבנו, הן כאן כדי להישאר.
החולדה, המוכרת בשם הגנאי “עכברוש”, היא מכרסם נפוץ בכל כדה”א פרט לקטבים. החולדות מתרבות בקצב מדהים, מסוגלות לעבור במעברים צרים במיוחד, לשחות 72 שעות ברצף, לצלול (ולהופיע באסלה לאחר מכן), לנתר למרחק של יותר משלושה מטרים ואף ליפול מן הקומה החמישית מבלי להיפגע. אפשר להבין מדוע הגדולות שבהן, מסוגלות אפילו לגרום לחתול שבביתכם לרוץ לאמא. אך הן מרתקות במיוחד בשל חכמתן, ובעיקר היכולת ללמוד מנסיון. הן לא מתפתות להיכנס למלכודות, ולא יאכלו מרעל שהן ראו שפגע בחולדה אחרת. מאחד המינים שחי בארץ, חולדת החוף, פותחו גם חולדות המעבדה וחולדות המחמד, שמשרתות את האדם בדרכים שונות. במזרח אפריקה למשל, הן למדו כיצד לאתר מוקשים מבלי להפעילם. בזמן שהן מוכרות בעיקר כמזיק המסוגל להעביר מחלות, הן למעשה לא מעוניינות במגע ישיר עם האדם, מעדיפות לאכול את מה שהשארנו מאחור (כולל סבון ומשחת נעליים), ולנהל חיים חברתיים מורכבים הכוללים משחקים ודגדוגים היוצרים אצלם קול צפצפני בתדר גבוה, דומה עד כדי פחד לצחוק של בני אדם.

 

איך אומרים “שלום” בצופית שכונה ד’?
את הצופית הבוהקת אפשר לראות כמעט בכל גינה ומקום פורח בעיר. היא ניזונה בעיקר מצוף, שהוא מקור עתיר אנרגיה עבור ציפור קטנטונת שעפה ומתרוצצת במהירות שלא תבייש לקוחות בסופר לקראת קורונה.
בניגוד אלינו, אצל הצופית דווקא הזכר הוא זה שיסובב לכם את הראש. הזכר, להבדיל מהנקבה החומה-אפורה, מתהדר בשלל צבעים, ובנוצות בעלות מבנה ייחודי השוברות את האור באופן כזה, שצבען נראה שונה מכל  זווית שתסתכלו (“צבעים פיזיקאליים”).
“צוויץ” פשוט לא מספק את הצופית, המסוגלת להפיק מגוון אדיר של קולות, כולל גם חיקויים של ציפורים אחרות, ולמעשה אפילו בין גינות שכנות ניתן להבחין בדיאלקטים שונים המייחדים צופיות למקומן (על בסיס מחקרו המקיף של פרופ’ יורם יום-טוב, אוניברסיטת ת”א).
רק בבקשה אל תתבלבלו, הצופיות אינן “יונקי דבש”, שהם בכלל משפחת ציפורים שנמצאת רק ביבשת אמריקה (הנודעת בשמה הקולנועי “העולם החדש”). לא רק שיונקי דבש (אמריקה) וצופיות (אפריקה + אסיה) הן לא אותו הדבר, הן אפילו לא קרובות משפחה (מבחינת אילן היוחסין האבולוציוני), אז איך זה שהן כל כך דומות? תנאי סביבה דומים, כמו פרחים הדורשים מקור ארוך ולשון דביקה, עיצבו למעשה את עולם החי שסביבתם, לפעמים בצורה דומה להפליא (ראה יען ואמו, תנין ואליגטור, פיל וממותה). כדי לראות צופית מקרוב, אפשר לפתותה לגינה בעזרת הצבת מתקן האכלה. המתכון פשוט – ערבבו יחס של 1:1 בין מים למי-סוכר, בתוך בקבוק עם פקק צבעוני (רצוי אדום) מנוקב כך שתיווצר טיפה עומדת, ומקום בו היא תוכל לעמוד ולהגיע אל ה”צוף” שהכנתם לה.

לא פרה ולא רבינו.
ללא ספק מדובר בחיפושית הנאהבת ביותר ע”י האדם. מושית השבע, או כפי שאתם בוודאי מכירים אותה – פרת משה רבינו, היא חיפושית טורפת כנימות עלים המזיקות לחקלאות. בשל היותה ידידת החקלאי היא זכתה במקומות רבים באירופה לכינויי חיבה רבים וביניהם Lady bird באנגליה, החיפושית של מרים (הקדושה) בגרמניה ופרת אלוהים הקטנה ברוסיה. יהודים שחיו באירופה באותו הזמן, התקשו לאמץ שמות נוצריים כל-כך ובחרו בדמות משה רבינו להחליפה. אמנם דווקא את שמה הצרפתי (שהוא גם שמה הלטיני-רשמי) החלטנו לאמץ בישראל, אך לצרכים אחרים לחלוטין; מועדון “אדריה” היה הראשון לארח מופע דראג בישראל, בתחילת שנות השישים, כאשר לבמה עלתה ז’קלין שרלוט דופונאי, צרפתייה טראנס-סקסואלית מחופשת למושית והנושאת את אותו השם – קוקסינל. מאז ישראל היא המקום היחיד בעולם שקורה כך לטראנס-סקסואליים. השם מושית השבע מתייחס למספר הנקודות של כנפיה החופות, שהן למעשה 4 נקודות לכל כנף, אך נראות כמו 7 כאשר הן סגורות. הצבעים אדום ושחור מייצגים צבעי אזהרה, ואכן המושית רעילה לעופות וזוחלים קטנים, אך לא עבור בני אדם.

 

הפולשים מהודו

“צררר פריץ טוטוטו” זה לא עוד ציוץ, זו שירה. הקול ערב, החזות מרשימה והאימה, הו האימה, רבה ביותר (אם את כל ציפור אחרת). בגלל שירתה המגוונת ביותר, יש לשער, החליט הצפארי בגני יהושוע (ז”ל) לפני 19 שנים להקים תצוגה של המאינה ההודית. רצה הגורל, ותבונתה יוצרת הדופן, וזוגות זוגות פרצו את הכלוב וחלשו על צפון תל אביב, ודרומה, וגוש דן, והיום גם קריית שמונה ואילת (ובעתיד??). למינים שהגיעו בגלל התערבות האדם, פרצו אל הטבע המקומי, התפשטו ודחקו מינים אחרים , קוראים מינים פולשים. אם תשאלו את הנקר, הבולבול ,השחרור ואפילו הדרור, שעושה רשם (וישנן עדויות) שאוכלוסייתו כבר כלל לא נפוצה כמו פעם, מדובר באסון כבד, עד כדי כך שמאינה נחשבת לאחד מ-100 המינים הפולשים המזיקים ביותר, ע”י ארגון שמירת הטבע הבין-לאומי (IUCN) ועוד הכנף נטויה.

 

ישראל - אל תחפשו רחוק (עדיין)

לא יונה ולא זוג יונים

“זו לא יונה זו צוצלת” יחקק לעד כאחד ממשפטי אוהבי הטבע המעצבנים ביותר. אנו רגילים להתרגז עליה, להעיף אותה עם מטאטא ממרפסת השירות שלנו, אבל כל הזמן קוראים לה בשמה הלא נכון – איך היא תבין? למעשה גם היא וגם יונת הבית שייכות לאותה המשפחה (יונאיים), אך היא עדינה יותר וצבעיה אפורים-סגלגלים. הצלילים העולים ויורדים והמעירים ומרדימים אותנו בכל בוקר, הם למעשה “המיית הצוצלת”, שהן קולות החיזור של הזכר. משום מה ישראל אהרוני (הזואולוג, לא הטבח), חשב את הקול לערב ודומה לצלצול ועל כן נתן לה את שמה. רבים מאיתנו ראו אותם מקננים ונוכחו לדעת, שאין דבר כזה “זוג יונים” אלא אם כן מתייחסים אל תהליך חיזור קולני ואל הזדווגות אלימה רוויות ניקורים כאל משהו נחמד. הן מאכילות את גוזליהן ב”חלב יונים”, רקמה מיוחדת ושומנית הנוצרת בגרון, כך שהן מאכילות אותם מבלי לפתוח את הפה. לקיני הצוצלת נטפלים לפעמים יצורים הגורמים לגירוד בעור, לכן כדאי לפנות קן לאחר שפרחו הגוזלים אם אינכם רוצים שאותם יצורים יחפשו להם יעד חדש בביתכם.

להיות או לא להיות חתולות
הישבן מורם מעלה, הזנב מופנה לצד ואז באים הקולות שנשמעים כמו תינוק צווח במגאפון. אין כאן מקום לטעויות – עונת ייחום נקבות חתולי הרחוב החלה. ההזדווגות בחתולים מתוחכמת וכואבת בו בזמן. במקום “לוותר” על הביצית המוכנה כמו שאר בעלי החיים, חתולות שומרות את הביצית ב”היכון”. הזכרים מצוידים באיבר מין עם זיזים חדים וחד כיווניים, היוצרים גירוי מכאני שגורם לתגובה הורמונאלית המשחררת את הביצית. אפשר להבין מדוע הן צורחות. חתולה אחת יכולה להביא לעולם כ – 15 גורים לרחוב הקשוח במהלך חייה, אך מרביתם לא שורדים מעבר לגיל חמש לעומת אחיהם החיים בבית שחיים  פי שלוש יותר. בתור טורפים אדירים וסתגלניים, חתולים מחסלים את כל בעלי החיים הקטנים סביבם, מלטאות ועד לציפורי שיר והופכים את עירנו לשוממת. הם חיים בצפיפות יתר המגבירה את סיכויי העברת המחלות, הדריסה והמוות מרעב, קור וצימאון. דבר אחד ברור – יש פשוט יותר מדי. האכלה לא מבוקרת וחוסר האכיפה שתעודד עיקור מתמשך, מדרבנים את החתולים להצטופף בפחי הזבל שברחוב ובבית, ולהוות מטרד לאדם ולחי. לא פשוט להיות אוהב חתולים בימינו.

שיא הטכנולוגיה

טכנולוגיות הסונאר והאולטרא-סאונד יוצרות תמונה בעזרת קליטת ההד החוזר. אך המומחים לעניין, הרבה יותר מכל טכנולוגיה קיימת, הם העטלפים.
בעזרת שליחה של קולות בתדרים גבוהים ושמיעת ההד החוזר מהמטרה הנבחרת, יודעים עטלפי חרקים לקבל תמונה מדויקת באיכות HD של כל מה שסביבם. למרות שאת התדרים האלה אנחנו לרוב לא יכולים לשמוע, האשף המצוי, הנפוץ בבאר-שבע, הוא עטלף חרקים של מרחבים פתוחים ולכן משדר תדרים נמוכים ומתכתיים שנשלחים למרחק שגם האוזן אנושית מסוגלת לשמוע. עטלף הפרי הוא המוכר ביותר לכולנו. יש לו ראיית לילה טובה משלנו וחוש ריח מפותח המשמשים אותו למציאת פירות בשלים. את הקליפות שהם יורקים אנחנו מוצאים לפעמים על שמשות הרכב שלנו. עטלפים עושים הכול במהופך; אוכלים, ישנים ומזדווגים עם הראש למטה. אפילו ההמלטה מתבצעת הפוך, אז הגור נולד במעין קפיצת בנג’י, כאשר חבל הטבור מחזיק בו שלא ייפול ויימחץ. אך בכל זאת ישנו דבר אחד למענו הם מתהפכים, הרי לעשות פיפי על הראש של עצמך, זה כבר מוגזם. למרות כל זאת, היונקים היחידים המעופפים למרחק, סובלים מגיבוב של מיתוסים: הם אינם נתפסים בשיער, ממש לא “עיוורים כעטלף”, ורק סוג אחד ניזון מדם (דם בהמות) וקיים בדרום אמריקה בלבד.

ישראל - אל תחפשו רחוק (עדיין)

הדוחים והאמיצים
רגע לפני שאתם מניפים את הכפכף, הנה כמה פרטים מרתקים על היצור הגועלי ביותר בעולם – התיקן.
אם זה מנחם אתכם, “ג’וקים” ככל הנראה הגעילו גם את הדינוזאורים, והצליחו לשרוד כמעט ללא שינוי מזה 300 מליוני שנים. תיקן הבתים חי “רק” בכל מקום מוצל בבית, כולל מכשירי חשמל, אך לא מגיח מהביוב. התיקן האמריקאי דווקא כן, ובו תוכלו להביט בשלווה במקלחת ובכל מקום לח וחמים. שנים של ניסיונות מלמדים אותנו שלא ניתן באמת להיפטר מהם. הם מגלים עמידות לחומרים כימיקלים רעילים, עוטים שכבה שעוותית שמגנה עליהם אפילו מפני קרינה גבוהה, מתרבים בקצב מטורף וממשיכים ליהנות מכל דבר שאנו משאירים מאחור, החל משאריות מזון ועד לדבק ספרים. אך האם הם באמת מזיקים? הם מסוגלים לשאת ברגליהם פתוגנים שיכולים לעודד אלרגיות ומחלות גם בקרב בני אדם, אך המקרים יחסית נדירים. התיקנים פעילי לילה, חובבי מקומות צפופים והם מהירים ביותר. חיישנים מיוחדים בקצה הבטן גורמים להם להרגיש כל משב רוח קליל, ולרוץ במהירות של 50 פעמים אורך גופם בשנייה, לכיוון הנגדי. תנודות האוויר מקושרות ישירות לרגליים ולא עוברות דרך המוח, כך שהן גורמות למהירות תגובה של 30 אלפיות השנייה. הדבר היחיד שמעורר בנו חלחלה יותר מתיקן, הוא תיקן מעופף. ושוב, נחמה פורתא, רק הזכרים מסוגלים לעוף והנקבות “ויתרו” על יכולת זו עבור השקעת אנרגיה ביצירת “תיקים” חלבוניים רבים הנושאים את צאצאיהם, בזכותם קיבלו התיקנים את שמם העברי.

עמנואל לוריא | דוקטורנט ומדריך במזרח ודרום אפריקה

טיילו איתנו

ישראל - אל תחפשו רחוק (עדיין)
ללא תאריך יציאה
ישראל - אל תחפשו רחוק (עדיין)
ללא תאריך יציאה
ישראל - אל תחפשו רחוק (עדיין)
ללא תאריך יציאה
בהדרכת עופר צבי
ישראל - אל תחפשו רחוק (עדיין)
הרשמו לרשימת הדיוור של ״יעדים״

הצטרפו לקהילה של אוהבי טיולים, מגלי ארצות ותרבויות, מטיילים הרוצים לחוות ולגעת בעולמות אחרים, מופלאים.

למה להרשם לדיוור שלנו?

כתבות נוספות

חברת יעדים טיולי תרבות וטבע

יש לנו מספר טיולים בלתי נשכחים

  • כחברה המאמינה כי רק מטיילים מרוצים הם מטיילים שחוזרים, “אנו כאן בשבילכם” עם חיוך לכל שאלה ובקשה.
  • אנו מאמינים שמקצועיות ומצוינות הם הבסיס להצלחת הטיול. אנו מוציאים טיולים רק ליעדים בהם יש לנו הכרות מעמיקה.
  • הטיולים שלנו מושקעים ואיכותיים – הם יגשימו את החלומות שלכם.

כתבות נוספות שאולי תרצו לקרוא

לא נמצא מידע

צרו איתנו קשר

השאירו פרטים והמומחים שלנו יחזרו אליכם בהקדם  

ישראל - אל תחפשו רחוק (עדיין)

מה תרצו לחפש?