בביקוריי השונים ברומניה יצא לי לבקר את הצוענים בביתם, לחוות ולהכיר את חייהם ותרבותם בצורה בלתי אמצעית, נוגעת ומרתקת כאחד. היתה זאת תמונה אחת שהעלה מדריך הטיולים להודו, עופר צבי בפייסבוק של צוענים בהודו ש”הקפיצה” אותי – הרי הם נראים אותו הדבר!! והרי עברו 1000 שנים מאז עזבו הצוענים ההודים “והצטרפו” למסעות הכיבושים של המונגולים אל עבר מרכז אירופה.
במאמר משותף של עופר צבי – מדריך ואיש אקדמיה המתמחה בהודו ותרבותה, וגולן לובנוב על הצוענים בהודו וברומניה, מה השתמר ומה השתנה ב 1000 שנים ?
עופר: כאשר טיילתי במרחבים העצומים של רג׳אסטן, המדינה הגדולה בהודו, מייד הבחנתי באנשים אשר מתנהלים בצורה אחרת לגמרי מהנורמות אליהן התרגלתי במקומות אחרים בהודו. המבט החודר והמתריס מצד הנשים, אשר לבושות בבגדים צבעוניים ומאופרות באופן שנחשב לצעקני ואף בלתי צנוע לאישה ההודית המסורתית, הבטחון (יש שיאמרו אף יהירות) המאפיין את הגברים הצעירים, ועוד הבדלים (בתזונה, באומנויות השונות ועוד) אשר תורמים להבנה שמדובר למעשה בעם קצת שונה, השומר על אורח חיים וגישה ייחודית הצובעת אותו (תרתי משמע) בצבעים ייחודיים הבוהקים למרחוק ברחבי המדבר הצחיח.
גולן: אל הצוענים ברומניה התוודעתי כאשר ביקרתי באזור טרנסילבניה, בכפר הצוענים BRATIEU על בתיו המיוחדים אשר רבים מהם עומדים לא גמורים. הבתים מאורכים, עשויים אבן, בהם כל משפחה מורחבת גרה יחדיו. לצוענים בכפר כובעים שחורים – אותם לקחו מהגרמנים. הכפר היה כפר גרמני וכשהם עזבו נכנסו הצוענים. מחוץ לבתים, על הכביש, מציעים הצוענים את מרכולתם, כלים אותם הם מרקעים במתכת זהובה, בעיקר כלי זיקוק לברנדי. החברה הצוענית מורכבת מכתות, והם מדברים בשפה המדוברת במקום בו הם חיים, אך עם דיאלקט אחר.
עופר: בעומק המדבר רחב הידיים ברג׳סטאן חיים שבטים שונים של צוענים. אם תיתקלו בצוענים אלו תוכלו להבחין בדמיון הרב שבינם לבין הצוענים אשר באירופה. מהו הקשר בין הצוענים ה״הודים״ לאלו האירופאים? האם אכן מדובר בעם אחד בעל מקור משותף, או שמא ההגדרה ״צועני״ נובעת מאופי החיים הנוודי אשר מאפיין (או לפחות כך היה בעבר) את שתי התרבויות הללו?
הצוענים בהודו נחשבים למעמד נחות ביותר בהיררכיה החברתית ההודית. ההודים רואים בהם נוודים חסרי בית, קבצנים מלוכלכים, רמאים וגנבים. בעיני ההודים הם שייכים למעמד ה״טמאים״. אולם, ברגע שמכירים יותר מקרוב את האנשים הצבעוניים והמרתקים הללו ואת תרבותם הייחודית, ניתן לראות שלא כך הוא הדבר.
הצוענים גאים מאוד בתרבותם ובמורשתם. בשיחותיי עמם, מסביב למדורה קטנטונת (העץ הוא מצרך נדיר במדבר, והשימוש בו נעשה במשורה), המילה ״צועני״ תמיד נאמרה בגאווה גדולה, עם ראש מורם. החופש הוא ערך עליון, ומי שמחזיק בו נתפס כנעלה על שאר ה״הודים״ החיים חיים מסודרים ומשעממים, גם אם אין לו בית קבוע לגור בו, ואולי דווקא בגלל זה.
גולן: בכפר הצועני התארחנו אצל משפחה צוענית, משפחתו של אמיל – הכנסת האורחים הייתה לבבית מאוד. מההתחלה פוגשים בלבוש בצבעי אדום “צעקני” שמתבלט מאוד אל מול הלבוש הרומני המסודר והמאופק משהו. מן ההתחלה מרגישים את הכבוד להורים ולמסורת, תחושה חזקה של חברה סגורה ומסורתית עם היררכיה “תנכית” וכבוד לגיל ובעיקר לאב המשפחה. אצל הצוענים הבן הבכור קרוי תמיד על שם האב, כך שבמשפחה שביקרנו שלושה דורות הקרויים “אמיל”. בבית יש את כל מה שזקוקה משפחה על מנת לחיות באופן עצמאי – גידולי ירקות, גפנים, תרנגולות, כבשים ואפילו באר מים פעילה בעומק של 24 מטרים.
עופר: כאשר מתבוננים בריקוד המהפנט של בנות שבט הקאלבלייה, אחד משבטי הצוענים המוכרים ביותר, אי אפשר לפספס את הדמיון העצום לריקודם של הרומאנים במזרח אירופה, וגם לריקוד הפלמנקו הספרדי, אשר התפתחותו קשורה באופן עמוק ל״חיטאנוס״ – הצוענים אשר בספרד. הצוענים באירופה מזהים את מקורם עם שבטים אלו במדבר טאר אשר ברג׳סטאן. הם טוענים ששבטים אלו נדדו לאירופה בתחילת האלף השני לספירה (עקב פשיטות של שליטים מוסלמים, וסיבות נוספות), והביאו עמם את המוסיקה, הריקוד ודרך המחשבה אשר כה מאפיינת אותם. היום ישנם מחקרים בלשניים וגנטיים אשר מוצאים הוכחות לקשרים אלו בין הצוענים בעולם כולו. השפות בהן מדברים הצוענים בעולם כולו שייכות לאותה משפחה, ונבדלות בניבים שונים אשר התפתחו באופן מקומי לאורך מאות שנים. בכל מקום בעולם לצוענים יש את שפתם הפרטית, אשר שונה מהשפה הרווחת במקום בו הם נמצאים.
גולן: משלח ידם המסורתי של רוב הצוענים ברומניה הוא חרושת נחושת, את אמיל פגשנו כשהוא עובד על ייצור של מתקן בייתי לזיקוק צויקה שזיפים. את מקצועות עבודת המתכת למדו הצוענים כאשר הגיעו לטרנסילבניה כחרשי מתכת ומשרתים של הצבא המונגולי שבכיבושיו השונים. כמו כן, ישנם צוענים העוסקים גם במסחר בנוצות פוך, ייצור לבנים וסחר בסוסים.
הבתים בהם הם מתגוררים נראים כארמונות מצועצעים של צריחים מצופים קשקשי כסף – “דיסנילנד” צועני. שני מיליון הצוענים החיים ברומניה הם הריכוז הגדול בעולם של אוכלוסייה צוענית באירופה.
נקודה שחשוב להעלות היא סבלם של הצוענים לאורך הדורות – סבל שהגיע לשיאו בזמן מלחמת העולם השנייה. בביקורי שאלתי את אמיל על כך, והוא מאוד (מאוד) הופתע מהשאלה ועל תשובתו נספר במאמר אחר.
עופר: בהודו, הצוענים עוסקים במגוון מקצועות – חלקם הם אומנים נודדים, זמרים, להטוטנים, מוסיקאים ורקדנים, אשר נהגו לבדר את בני המלוכה והאצולה בימים עברו. היום הם ממשיכים בעיסוקם זה, בעיקר לעיני תיירים והודים בעלי אמצעים ועניין באומנות מרהיבה זו. מעבר לכך, ישנם מקצועות נוספים אשר התאימו לאורח חייהם הנוודי, והשתמרו עד ימינו. בעבר נהגו הצוענים להיות חרשי הברזל אשר הכינו את כלי הנשק לצבאות השליטים האיזוריים, וגם כיום עוסקים חלקם בהכנת כלי ברזל (היום מדובר יותר על כלי עבודה, כלי בית ומחטים). הם גם נודדים בין הכפרים, מתקנים ומשחיזים את כליהם של בני הכפר. שבטים מסוימים פיתחו את אומנות הקעקוע, ויוצרים קעקועים מרהיבים, זמניים וקבועים, לעצמם וללקוחות מזדמנים. באופן כללי, אין הם מחזיקים במקצוע אחד עליו הם שומרים ומעבירים אותו לצאצאיהם (בדומה לנהוג בחברה ההודית המסורתית), אלא עוסקים במה שצריך ומתאפשר בהתאם לצרכים במקום בו הם חיים. כך שניתן בקלות למצוא נפח אשר הוא גם מוסיקאי לעת מצוא, ואם צריך יסתובב כרוכל וימכור תכשיטים, או יקבץ נדבות למען אל מקומי… זו חברה סתגלנית וגמישה, המתאימה את עצמה למציאות ולזמן בו היא חיה. עם זאת, בינם לבין עצמם ישנם חוקים נוקשים וברורים. מדובר בחוקים שבטיים שמרניים ומגוון רחב של אמונות טפלות ואיסורים – גם בנוגע ליחסים המשפחתיים והחברתיים בתוך השבט, וגם בנוגע ליחסים עם שבטי צוענים אחרים, ועם החברה ההודית החיצונית.
כפי שניתן לראות – הקשר בין הצוענים ברחבי אירופה לאלו אשר בהודו בא לידי ביטוי בתחומים רבים, בשפה, במשלח היד, באופי החיים בתוך הקהילה ובגישה כלפי חוץ. מעבר לכך, הצוענים עצמם מכירים בקשר זה, והיום ישנן פעילויות משותפות המנסות לחבר מחדש בין שבטי הצוענים הפזורים בעולם כולו, למשל שיתופי פעולה מוסיקליים בין אמני פלמנקו ספרדיים ומוסיקאים צוענים רג׳סטאניים, ועוד.
מאוד מעניין להתבונן במבט-על על תרבות הצוענים המרתקת, באופן בו היא מתקיימת בחלקים שונים בעולם- על הדברים המאחדים בין הצוענים כולם, ועל הדברים הייחודיים אשר התפתחו בכל אזור בנפרד, בהתאם להשפעות מקומיות לאורך השנים. זוהי חוויה עמוקה ומעשירה, אשר יכולה ללמד אותנו הרבה מעבר לידע על הצוענים עצמם, דרך עיני הצוענים בעולם כולו אנו יכולים להבין יותר על התרבויות והמקומות בהם הם חיים ופועלים , ועל התמורות אשר חלו במקומות אלו עם משק כנפי ההיסטוריה.
*הערה חשובה: אנו ממליצים שלא לבקר בכפרי צוענים ברומניה ובהודו ללא מדריך מקומי או /ו ידע ותיאומים מוקדמים- הדבר עשוי להיות מסוכן !!
