קובה וקוסטה ריקה - סיפור טיול

קובה וקוסטה ריקה – סיפור טיול

נכתב ע"י: קבוצת גרעין "דקל"

תוכן עניינים

בתאריך 20.4.2015 יצאה קבוצה סגורה – קבוצת גרעין דקל (קיבוץ עין גב) לטיול לקובה וקוסטה ריקה.

היום הראשון  20 לאפריל

נחיתה בהאוונה וסיור מקדים בכיכר הלאומית, הסברים על קובה.

הכרות ראשונה עם ביאטריס המדריכה וחורחה הנהג,  מקבלים חדרים במלון, ארוחת ערב ראשונה, בקובה, שתחזור על עצמה, בימים הבאים. זה התפריט שפידל מכתיב. חנה פ. ואלי פ. מתחילים להתמודד עם חדר האמבטיה הדולף. כל היתר מותשים מהטיסה, ממזג האויר ופגעי וכאבי הגיל, צונחים למיטות.

קובה
צילום : משה שי

היום השני 21 לאפריל

מוקדם בבוקר, השכמה ונוסעים לשמורה האקולוגית, הביוספרית, לאס טרסס, החברה מתחילים להבין מה קורה, אבל כשמגיעים לטבילה במי הטורקיז של הטרסות בסוף היום, כולם מתבצרים בסירוב. מים לא עושים להם את זה, מתרגשים רק מאומגות ביער בגשם, חוץ מאריה איה ודובי שוחים מנוסים,וגידי בכאילו,קצת אבו עלי, רק רגלים.

היום השלישי 22 לאפריל

היום הזה רציני יותר, הפעם פחות קובה לתיירים, נוסעים לחווה לגידול טבק, במחוז פינאר דל ריו, בעמק וינאלס, מגדל הטבק, שאירח אותנו היה נחמד, במיוחד כאשר גילגל את הסיגר, שלף את המצטה והסביר שאין מה לפחד, (הוא לא הורג נשים רק את האמא של אשתו, כדי לחתוך קצוות, באותה הזדמנות, גם התנסינו בעישון סיגר ראשון, כל אחד בתורו.

בחווה הזו ראינו גם את המשק שלו, העצים, החיות ואיך הם חיים בכפר. הצניעות והמסע בזמן אחורה לחקלאות ראשונית, קצת פרימטיבית, הזכירה לנו איך גדלנו בכרכור.

משם לבית חרושת לגלגול סיגרים בעיר קטנה, היה מרתק. קצב העבודה, החלוקה לתפקידים, הריח החריף של עלי הטבק, ההתנהלות של העובדים, שיושבים בתוך חלון ראוה, לתיירים משתהים,, החום והתנאים הירודים,מענין באופן יוצא דופן. כמובן שגם קנינו סיגרים כדי לחלק מתנות. ועכשיו למערת הנטיפים, אין לי הרבה מה לכתוב, חוץ מלהודות בקלסטרופוביה, בעיה ידועה ואני וישראלה נשארנו בחוץ. אחרי חצי שעה נסענו יחד עם כל התיירים בסביבה לארוחת צהרים קובנית ידועה מראש ומוסיקה.

 

חזרנו למלון בהואנה עיפים ומרוצים עד הערב, ושוב יצאנו מהר לארוחת ערב קובנית שגרתית.

וכאן המקום, באדיבות פידל היקר והעריץ, לתת לכם את המתכון, לסלט מנה ראשונה, קובנית, שפידל היקר מכתיב לכולם לאכול:

מצרכים לקניה בשוק:

כרוב אחד יבש וזקן

עגבניה מעפנית, רצוי ירוקה

אחד מלפפון שהיה פעם ירוק ועכשיו הוא לבן וחסר טעם

אופן ההכנה:

על פומפיה, משנת טרפפו, לגרד כרוב, לחתוך פרוסות עגבניה ולהניח על הכרוב בצד שמאל, לפרוס מלפפונים, ולהניח בצד ימין.

סלט מפואר זה, להגיש בכל ארוחה, בוקר, צהרים וערב.

למנה עיקרית: הצמחונים מקבלים אורז עם פסטה או אורז עם תפוחי אדמה או אורז עם ירקות מאודים שהם דלעת.

האנשים הנורמלים מקבלים פסטה עם אורז ודג או עוף ופסטה עם תפוחי אדמה ואורז פלוס דג יבש ועוף.

לקנוח מין ריבוע קטן שקרוי בקובה עוגה.

וכמובן מיד מגיע מלצר עם קפה און לצה. כל הנ”ל, מתרחש במהירות שיא, של כ 15 דקות מהרגע שבו נחת, על שולחננו, אותו סלט גורמה על שם פידל.

מי שמעיז להביט הצידה, במהלך הארוחה, לא יתפלא שהצלחת נעלמה, למקום שבו נעלמות הצלחות החצי ריקות או הריקות במטבח המרכזי בקובה.

אבל אסור להתלונן, כי כל זה מתרחש בשעה שברקע עומדים שלושה או ארבעה נגנים ומנגנים מוזיקה מופלאה ששוה אלף ארוחות גורמה.

וכמובן הפיירות, אננס, פאפאיה מנגו ומלון. נהדר!!

כאן המקום לציין שבמסיבת הסיום ליד הטיילת, בצהרי היום, קיבלנו ארוחה טובה ואמיתית.

אכלנו כבש, ודגים ועופות ופירה, וגלידה ועוד. (אל תגלו לפידל, הוא עלול להכריח אותנו לאכול את הסלט שלו.

נערכים ללינה במלון, חוץ מחנה ואלי, שעסוקים בתיקון הדליפה כל הלילה.

היום הרביעי 23 באפריל

סוף סוף הוואנה, היפיפיה הנרדמת, אחד הימים המיוחדים בטיול, אריה מצליח להוציא אותנו, בשעה סבירה לביקור מהנה ולוהט מחום, במזקקת הרום, שתינו רום, התחממנו, ומפלס האנרגיה עלה. משם לטיול בעיר העתיקה, בית קפה בשמש, מתנהלים בחום, תשושים אך מרוצים, עד לשיא שכל יהודי חייב לבצע, בית כנסת. ואכן מצאנו אחד, נחמד, ויאיר הגדול הפליא לתרגם בספרדית, ולא מובן מאליו, גם בית מרקחת יהודי בגודל של מרפסת סגורה, ארבע על ארבע, עם כל התרופות הנדרשות. כמובן בלי להגזים, לנו במזודות במלון היו יותר תרופות.

חוזרים למלון, חנה פ. ואלי פ. כבר מתמקמים בסויטה המלכותית, והמגוכחת, שרק שועי עולם מקבלים. אני ודובי מפנטזות על המרפסת שלהם בגודל של איצטדיון, ליבש שם את הכביסה המרובה של דובי הכובסת, אבל ויתרנו להם.

ואז קורה הנס שבגללו הגענו בכלל לקובה, הפתעה מהממת, שימו לב, בערב אחד מופלא, נוסעים במכוניות האמריקאיות העתיקות לארוחת ערב, ומשם להופעה של הלהקה המפורסמת בעולם כולו, הבואנה ויסטה קלאב.

היה נפלא!!

קובה
צילום : משה שי

היום החמישי 24 לאפריל

יוצאים מוקדם מאוד, אריה הקשוח לא נותן לישון, קימה , מזוודות למטה, לא לאחר, לא לקטר, לא להתלונן, כל הפרוולגיות נלקחות אחת ,אחת, צריך להספיק, יוצאים לסנטה קלרה מחוז סינפואגוס. אני מרוצה, אם לא הצלחתי עם המינגויי, יש לי עוד אופציה, עם המהפכן היפה, הקומנדנטו, ארנסטו צה הידוע גווארה. ראינו את המוזיאון, טרן בלינידד, מרגש לראות את רכבת הנשק, המשוחזרת,, למדנו על המלחמה, שמחנו שבאטיסטה נכשל ונתנו הרבה כבוד במוזולאום והאנדרטה של “צה”, בשלב הזה עם הייתי חוזרת בזמן, והייתי חלק מהגרעין הקטן של המהפכן היפה הנ”ל, ללא ספק בהשפעתי, הוא היה נשאר בקובה,יושב ומעשן סיגר עם פידל, ושותה הרבה רום ולא יוצא לעשות מהפכות בקונגו, או בבוליביה. מצד שני, לא היתה קובה, כי הוא היה הורג את כולם כולל אותי.

מסנטה קלרה לטרינדד, העיר היפה ביותר שראינו. הספרדים בעלי הטעם המיוחד, הפכו אותה לפנינה, והיא כזאת עד היום. אז מה היה לנו בטרינדד? המון דברים, מלון גרוע במיוחד כן, אבל פיצוי, בסיור ערב, ברחובות המרוצפים, הבתים היפים, ארוחת הערב האלגנטית, ופסטיבל מוסיקה, סון וסלסה, שופע, ומהנה, הרבה רום שאבו דובי ושפקי וגם לא לספר אני ואיה.

למחרת, בבוקר, ביקור בבית קולניאלי באחוזה רחבת ידים,של בעל מטעי הסוכר, אחד ממאות מטעים, באזור ואיה דה לוס אינחינוס. החזקים והמוצקים, במשלחת שלנו לטרינידד, טיפסו בקלילות, על מגדל התצפית, ממנו השקיף בעל האחוזה, על עשרות העבדים, שלו שעבדו במטעי הסוכר. ועוד היה לנו גם, שוק עבודות יד יפות, וקנינו הרבה מתנות.

יוצאים בהמשך חזרה, להוואנה ללילה, אחרון. חנה פ. ואלי פ. הממזרים מקבלים את הסויטה. דובי וגידי מקבלות מיטת נוער, ליחיד, ולא מתלוננות, בחורות זהב.

היום השביעי 26 לאפריל

על הבוקר, ביקור בכפר הדייגים קוחימר, הכפר שבו המינגווי החתיך ההורס, עיתונאי המלחמות המוכשר, והסופר הידוע, והנערץ עלי, כתב בהשראתו את הספר הזקן והים. וקיבל בזכותו את פרס הנובל לספרות. ואני הקטנה, נולדתי מאוחר מדי, והפסדתי. הייתי יכולה לשבת גם אני עם ארנסט, היקר והיפה, בפאב בקוחימר, שותה רום איתו, יושבת בשולחן ליד החלון, וצופה בספינות הדייג, החוזרות לעת ערב עם השלל, וכל הדאגות שלי, היו מתמקדות, באיזה, דג כדאי לי לאכול בערב, איזה שמלה ללבוש, וכמה רום לשתות. טוב מה לעשות, שצריך להסתפק עכשיו, בכפר עני, שלא אספו בו את האשפה, כבר חמישים וחמש שנים.

אבל את המפרץ היפה, לא יכלו לקלקל לנו והמגדלור המיוחד צופה, כדי להראות את הדרך לספינות. התנחמנו בהזמנה לכנסיה, לתפילת יום ראשון, ולהתרגשות כשעוד פעם, יאיר התותחי שחולם בספרדית, ברך את הקהילה בשם כולנו.

משם לארוחת צהרים, פרידה מביאטריס וחורחה, אכלנו טוב, שתינו רום, התרגשנו מהנאומים של יאיר וביאטריס, ויצאנו לשדה התעופה כדי לטוס לקוסטה ריקה.

נעמת לנו קובה, אהבנו אותך.

קוסטה ריקה ארץ חדשה, עדיין באותו היום

 

לא יאומן מה אפשר להספיק ביום אחד. שנמשך 24 שעות.

טסים דרך סאן סלואדור, מתחילים לחזור חמישים שנה בזמן קדימה,.

נוחתים בסאן חוזה, לינה חפוזה, במלון מפואר מאוד, מלכלכים אותו מיד עם קופסאות אוכל, שצריך לזרוק לפח. הולכים לישון, לכמה שעות בלבד, אריה לוחץ, אנחנו מוחים, אבל חננות מצייתים, ארוחת בוקר והופ שוב לדרך

המדריך החדש – חואן קארלוס והנהג החדש פרנציסקו

היום השמיני  27 לאפריל

יש אינטרנט, מתחברים לאינפוזיה, מראים תמונות של נכדים, ומקבלים טלפונים.

יציאה בשמונה לנסיעה ארוכה, באוטובוס, לעבר שמורת טורטגרו, הנוף ירוק, הצמחיה מתחילה להשתלט. כדי להגיע לשמורה, לוקחים ציוד ליום אחד, פרנצסקו ישמור על המזודות,  ואנחנו בספינת, נהרות שטים כשעהלמלון בקתות, השיט מהנה במיוחד, מחפשים חיות, פגישה ראשונה עם יערות הגשם, איזה חויה מסעירה, הרטיבות, אפריון היער, עצים גבוהים שיוצרים מטריה, ויוצרים מזון, עבור כל מה שצומח מתחת, בחצי צל ובצל מלא, והמטפסים שתופסים טרמפ לצמרת, כדי לקבל שמש, או אלה שזורעים עצמם בתוך העץ ושולחים שורשים למים, הגזעים במים כמו פסלים, השורשים , הסבך, חגיגה כזאת של הטבע.  שיפשפנו עיניים וצילמנו עצמנו לדעת.  הכמות, והסוגים השונים, תערובת של שיחים ופרחים שלא ראינו מעולם. המודל הכלכלי של שימור היערות מענין ונראה שמצליח יותר ממקומות אחרים בעולם. שם הנהר בו שטנו לשמורה נקרא פרדיננצה. מתמקמים בחדרים לאוכל ומנוחה. האוכל משתפר, הפירות : אננס מטריף, מנגו פפאיה ומלון- בלי דבש וקינמון, ואבטיח גם.

 

יוצאים שוב לשייט נוסף לשמורת הצבים. גן עדן אמיתי, הכפר קצת מסכן, אבל שדרת החנויות מספקת את יצר הקניות הלא מסופק. והעיקר אנחנו לחופו של הים הקריבי. שם המלון בשמורה פצ’ירה.

היום התשיעי   28 לאפריל

בבוקר, מוקדם מאוד מאוד, השכמה בחמש, שטים לתעלות בגשם שוטף, עטופים במעילי גשם, נראים כמו חבורה הלומה, של נזירים ממנזר הלא שתקנים, כולם מדברים במקהלה, נרגשים מכל איגואנה מכוערת וספק עצלן, בטלן וישנוני, שנראה בכלל כמו שק שתלוי על עץ גבוה. הכל כל כך יפה, שבא להמשיך בשייט כל היום, או לנצח. הכל רגוע, היופי לא נותן מנוחה, תערוכה או תהלוכה, של סוגי עצים ופרחים, בצבעים חדים, ומדי פעם ציפורים, קופים איגואנות ותנינים. איה בית נפלא יש לחיות האלה. חוזרים לארוחת בוקר מזי רעב מהטיול. מסיימים את השהות בשמורה ויוצאים בשתי ספינות נהר בחזרה לכוון האוטובוס, בספינה אחת המזוודות

ובשניה המשלחת המדופלת ליערות הגשם. איזה יום נפלא נוסף.

 

אז מה היה לנו עצלן אחד, שתי להקות קופים, איגואנות לא מעט, ציפורים וקרוקודילים כל כך מכוערים שמראים רק את האף. אנפות לא מחשיבים, יש כאלה על כל גמל ופרה בכרכור.

קוסטה ריקה

נוסעים לא מעט, לעבר הר הגעש ארנל, כמובן שבדרך עצרנו, במפגש דרכים לראות את עץ האיגואנות, שנראה שהביאו אותם לשם לשעשע את התירות המתגברת.

נוסעים לאורך אגם ארנל, יפה להפליא, שלושים וחמישה קילומטר אורכו, לא רחב מאוד, בדרך למלון נופש כפרי, בעירה פורטונה, כפר הנופש יפה, הזוי מושקע, החדרים מפוארים מאוד, במקלחת מפל מצועצע, המיטות קינג סייז, במרפסת גקוזי, וכסאות לא רעים בכלל, שמתאימים לתלות כביסה, של דובי וגם הפעם שלי, נו צריך ליבש את הבגדים מהמעינות החמים. החדרים היו הזויים בתפארתם ובגודלם, כל מיטה מלמיליאן. שינוע המזוודות, בעליה הלך לאט אבל למחרת בירידה הכל הסתדר. בערב יוצאים למעיינות החמים. כאן במעינות המרפא, כולם מתערטלים ומשתדלים להנות, מתמסרים למים הלוהטים. המעיינות החמים נמצאים בתוך גינה קסומה, הכל מטופח ויפה, היה תענוג ואחריה ארוחת ערב במקום. היום הוא העשרים ושמונה באפריל, דן שקלרסקי ז”ל, לא חוגג יום הולדת בפעם הראשונה. הוא חוגג עם המלאכים, ואנחנו החברים, שכל כך אהבת, יחגגו כאן איתי. דן אתה נמצא איתנו מטפורית ולפעמים גם מילולית.

בערב ליד בריכת שחיה קסומה, כולכם עוזרים לי להתגבר על המשבר, גם אלה שרק שמעו עליך, איש ענק שכמוך.

יום עשירי 29 לאפריל

בבוקר, מוקדם שוב בזריזות, המזוודות הפעם בירידה, ארוחת בוקר זריזה, זוללים כי צריך הרבה אנרגיה לקראת אתגר רציני, יורדים למפלי לה פורטונה. עד שירדנו במדרגות המרובות, בירידה,  עבדו עלינו ואמרו שיש כנראה 350 מדרגות, אבל לפני העליה, הסתבר שירדנו 480 מדרגות ונצטרך גם לעלות אותו מספר בדיוק. הירידה מתקדמת טוב, המפל באמת מיוחד, המים

גועשים, דובי כבר בתוך בריכת המפל לגמרי, גם דרור גיבור לא קטן, איה וגם אני מנסות בתוך המים שזורמים, בין הסלעים, המים קרים מאוד, אבל זכים ונעימים, יש גם דגים. כולם מצלמים את היופי הזה, בתוך היער השופע, השרכים והפרחים. חגיגה של הטבע, קוסטה ריקה בתפארתה, מתרחצת בלחות ובמים. העליה אוי וי, עליה אין מה לדבר, אף אחד לא נשאר למטה, כולם מרוצים, ישראלה ויאיר רשמו שיא של  13דקות בעליה. מתחילים לנסוע לכוון העיר לה פורטונה, בדרך עוצרים בעיירה סאן קרלוס, על הדרך, שנכנסת ברגע זה להיסטוריה

של גרעין דקל, זה אמנם מפגש משאיות עלוב, ונעצרנו רק לשירותים. אבל שפקי ואריה, נעלמו לזמן בלתי מוגבל, כדי לקנות לשפקי סים מקומי, לאינטרנט. יש חילוקי דעות על הזמן שהיינו צריכים לחכות, ועל התמורה שקיבלנו בהמשך הטיול, מאותו סים מקומי, ומשפקי. במקום המסוים הזה התחברנו לציויליזציה, מצוידים בסים מקומי, וכך ידענו בזמן אמת, דברים שצריך לדעת בנסיעה, ארוכה ומיגעת מאוד. כל הכבוד לסים המקומי.

משם ממשיכים לבקור בחווה של דון חואן, הפקנו משקה בשם “גוארו” מקנה סוכר, הבנות נגד הבנים, כמובן שהבנות ניצחו. המשקה היה בסדר.

יוצאים לנסיעה ארוכה, לאזור מונטוורדה, נוף מרהיב ביופיו, ההר הירוק קוראים לאזור, העיר שבה אנחנו נשהה יומיים, נקראת סנטה הלנה. הדרך מתמשכת מאוד, מתחילה בעיית שירותים. הדרך בעליה כל הזמן, אל ההר, אין אפשרות לעצור, והבנות לפני מצב הרטבה קשה, הנהג קצת אטום לבקשה המוזרה לעצור, יש מתח אבל סוף טוב הכל טוב, נמצא המקום המתאים ויערות הגשם הוסיפו רטיבות חמימה מסוג אחר לקרבם. מגיעים בערב להר, בגובה 1400 מטר, בתוך שמורה עם נוף מרתק, המלון נמצא בשיפוע רציני, ואנחנו מתמקמים כמעט בקצה ההר, רחוקים ומבודדים. מרוצים מאוד.קיבלנו גם הסבר שהשמורה עשירה במערכות אקולוגיות, והרבה בעלי חיים. מדד ההתרגשות עולה לקראת היום האתגרי מאוד שמחכה לנו מחר בבוקר.

30 אפריל היום ה11

מיד על הבוקר, עולים להרים הגבוהים לפעילות אתגרית, בהתחלה, זה החלק היפה ביותר של הפעילות בשמורה, מסע של כשעה בתוך יערות הגשם, הגשרים התלויים, גבוהה מעל הצמרות, מרגשים, הנוף מטורף, מי יתנני מלון אורחים, להשאר שם ודי, אין מקום כזה, פה ושם רואים ציפור או שניים, החיות מסתתרות, אבל מרגישים באויר שהם נמצאות. זהו יער העננים המפורסם והיפה, העשיר באזוב, בשרכים ענקיים, בעלים ענקיים, פרחים וצמחים, חסרי שורשים, הגדלים על העצים והשיחים, איזה מקום יפה. היער הקסום. בתפארתו הירוקה, צועדים בתוך אגדה, חופת היער גבוהה ודחוסה. הגשרים אמנם מתנדנדים, אבל הקשישים, הישישים נמצאים כבר במדד אדרנלין גבוה, מה להם יער מרענן, מזג אויר טוב, צמחיה מטמטמת, הם בשלהם, ממהרים כמו אחז אותם הדיבוק, לאתגר הבא. האומגה !!

קובה וקוסטה ריקה - סיפור טיול
צילום: משה שי

 

כולם מדברים אוטוסטרדה, מחווירים ועל סף עילפון, בזמן הקשירה, המהירה, לכבלים ולמיני הקשירות המפלצתיות, כמו עדר כבשים לפני השחיטה. העדר נרגש מאוד, כל כך נרגש, שלא שם לב לשתי הכבשים החכמות שהסתלקו, כבר אחרי המסלול הראשון ונקודת המילוט האחרונה. הרועה אריה, באותו רגע גורלי, לא היה בשטח, מאחר ונשלח לצלם את העדר הרוטט שלו בפעולה. כל האחרים, גומרים את המסלולים, בגשם שוטף, בהתחלה נפלטים בבודד, ואחר כך בצרורות שנים שנים. לפי התור. איזה קבוצה אתגרית וחזקה יש לנו. בגיבוש לצנחנים לא תמצאו אנשים כאלה. כולם בהיי, ממהרים למלון להחליף בגדים. כבוד גדול עשיתם לנו.

בזמן שהגיבורים טסו מול הפנים שלנו באומגות, תמר וגידי, נסעו לנאתם, בטיול מיוחד, מעל הצמרות הרטובות, ברכבל שיורד מההר, לאתר הנמוך, הירידה היתה מופלאה, איטית, המדריך פינק אותנו , המים זרמו מהשמים על העצים ונטפו מהענפים, חופת העצים היתה דחוסה, קולות של ציפורים כל הירידה, הרגשנו מחושמלות. העצים כבירים, חופת היער גבוהה מתחתינו ואחר כך מעלינו. אוכל ושוב יוצאים, הפעם לחוות קפה וקקאו. מקבלים הרצאה על הקפה, כולנו בהאזנה מלאה, מתענינים כאילו מחר נתחיל לגדל קפה. קלי קלות, כל מה שצריך זה ארבעים פולי קפה, לכוס אחת. אבל קודם העץ כמו כל עץ צריך לגדול, אחר כך לפרוח, ואז הפולים ירוקים וכשהם אדומים לקטוף, בסל מיוחד, רצוי לשכור עבד, או תילאנדי, בשכר של 20 דולר לחודש, להפריד את הקליפה עד הגרעין, להשרות במים 12 שעות, לעשירים ביננו כדאי לקנות מכונה, שמקלפת את הציפה הדקה בצנטרפוגה. אחרי כל התהליך, צריך ליבש, תזהרו כאן,הגרעין

מאבד משקל, הוא לבן, ומוכן לקליה כל התהליך חייב להיות מיד, כדי לא לאבד איכות.

כמו שנראה לי אנחנו נמשיך לשתות נספרסו בבית, וקפה בבתי קפה. הקקאו סיפור אחר, מסובך, מעכנו, הכנו ממרח לא טעים, ואכלנו הרבה שוקולד, מהקונדיטוריה. איזה יום גדול היה לנו.

1 במאי היום ה12

אחד במאי, באוטובוס, שרים אינטרנציונל, ותחזקנה, כמו שצריך.

אנחנו בדרך לחוות פרפרים וצפרדעים. החווה לא גדולה, אבל הפרפרים מרשימים. יש התפעלות, וכולם מצלמים. אני מניחה שאם נחבר את כל התמונות שצלמנו שם, לסרט, כולל ההפתעה של הזדווגות שלושת הפרפרים, נקבל סרט טבע באורך מלא.

הצפרדעים לא נראו כל כך בשטח, ולא נזכור אותם כל כך, חוץ מהצפרדע בחדר של דרור ועליזה במלון במנואל אנטוניו. בכרכור יש יותר צפרדעים. גם גמלים והסיור בחינם, וצימר אצל יעקובסון.

אנחנו מתקרבים לחופי הפסיפיק. הנופים קצת משתנים,החופים יפים, ואנחנו מגיעים לאתר שנקרא טראקולוס, כדי לנסות לראות תנינים, וציפורים ביער המנגרובים. שטים בספינת נהר, בשיט רגוע של אחרי הצהריים, ראינו כמה תנינים, הרבה ציפורים, והתענגנו על הכיף שבשייט.

מגיעים בערב למנואל אנטוניו, עוברים בתוך פארק לאומי, החופים יפים, העיירה נחמדה מאוד, מלון פארדור, המפואר- שלא בא לצאת ממנו . יוצאים לארוחת ערב,  ולישון.

2 במאי היום ה13

בבוקר יוצאים לשייט בקאטמרן, המים כחולים ויפים, השייט מתמשך, מצב הרוח מרומם באופן מיוחד, קצת רום, קצת פיירות, ובצהרים מנגל ושיפודים, ותוספות.  קינוח מוזיקה סוערת וריקודים, עם רקדן הסלסה המהולל יליד חדרה.  מהביצות בחדרה ישר לרחבת הריקודים, בקאטמרן,  כבודו האדון אלי פ. עד היום מדברים על זה בפארק מנואל אנטוניו.

כמובן שגם כולנו קפצנו למים בזמן עגינה, ודרור ועמנואל גם גלשו מהקומה העליונה של כלי השיט, במגלשת ילדים. היה מעולה. דולפינים לא נראו, וגם לא תנינים. עופות המים היחידים, במים היו חברי המשלחת הנ”ל, עטופים בחגורות הצלה. נוסעים לשמורה ביינסאנז, לגעת ולראות את השמורה ואת חוף הפסיפיק המופלא. כשמתקרבים לשמורה, השביל נפתח לנופים ברוחב קילומטרים  ואז הוא נסגר סביב ליערות עבותים, ונפתח שוב בעיקולים.

כאן המיטב של קוסטה ריקה, ארץ משאבי טבע, אנחנו שוב מתקדמים בשבילים קצרים וארוכים יותר, חלק תלולים וחלק בעליה, השביל נפתח, כל הזמן לנופים של שיחים, שרכים עצי קוקוס, פרחים, יער צפוף שהשמש או השמים לא נראים.

ואז, ההפתעה, המפגש המרגש מאוד, עם הפסיפיק, משפחות הקופים העליזות, וטבילת הרגלים במי הפסיפיק, איזה אושר ואיזה יופי, לא חשוב מדוע קוראים לו האוקינוס השקט, ולא חשוב עם מגלן המשפד, האכזרי, הקיף או לא. אנחנו הגענו מהים הקריבי, לפסיפיק, שלמים ובריאים ונכונים להתחיל את המסע הארוך שלנו בחזרה הביתה.

החוף בפסיפיק, נקרא חוף ביינסאנז. הפרופסור לוז הכריע בויכוח:  מגלן חצה מהאוקינוס האטלאנטי לשקט, דרך מה שנקרא מיצרי מגלן, כמו שאריה אמר, במסע זה גם נתן את השם לארץ האש.

אחה”צ, קיבלנו מאריה, אפטר, להנות חצי יום במלון המפואר.

באותו ערב, אחרי ארוחת ערב חגיגית, כשישבנו במרפסת מסעדת המלון, והמזנון היה במרחק שנות אור, מהשולחן ועשינו הרבה הליכות כדי להצליח למלא את הצלחת, התכוננו לשיחת הסיכום.

להלן הסיכום שלי:

הטיול היה נפלא. אני השגתי את משאת נפשי, טיול חמישה כוכבים, מאורגן היטב, עם אריה מדריך מעולה, סבלן ובהחלט ידען,  שהביא לנו במתנה את אשתו המתוקה איה, איילה ארוכת רגלים ועליזה. שהשתלבה בתוך הגרעין טוב במיוחד. ויכול להיות שנקדם אותה לטופ, של רשימת המבקשים להצטרף לגרעין. כמו כן ביקשתי לתקן את אי הצדק הגדול מאוד, שאם ההורים שלי מרים ואפרים ממענית, וההורים של איה, חנה ודן מהעוגן, היו מתערבבים קצת, היו לנו שתי בחורות לא קצרות ולא ארוכות.

3 למאי היום ה14

מהבוקר נסיעה לשדה התעופה, בסאן חוזה. בדרך מקבלים הסבר מאריה וגם מיאיר על מטעי שמן הדקלים המרהיבים לאורך הדרך.

4 למאי היום ה 15

טיסה מיגעת וארוכה לאמסטרדם, ו9  שעות הפסקה עד להמשך. יצאנו לביקור בקייקנהוף תערוכת הצבעונים והפרחים. התלהבנו מאוד. וחזרנו מרוצים להמשך הטיסה.

תת סיכום:

בהפסקות האוכל הארוכות, פטפטנו הרבה וגם ריכלנו, העברנו זכרונות ואינפורמציה. צחקנו הרבה, והיינו מחוברים כמו שרק ילדים ששוהים רחוק מהההורים, במקרה שלנו מהילדים והנכדים יכולים להיות.

סיכום אחרון ודי

מה היה לנו – יערות גשם, עצים גבוהים,צפיפות של צמחיה, עלי ענק, פרחים שמתעופפים מרוב גודש, הגבעולים הארוכים של השיחים והשרכים, ואפילו הרקבון של העלים, והעצים הנופלים, והגזעים שמזדקרים מהמים בנהר, או בים. והשורשים המרובים והארוכים בתוך המים, והחוף היפה בפסיפיק, ושתלנו קוקוס אחד, ולמדנו עוד ועוד על היער, ועל השימור, ומה גורם לאחד לקרות , ולאחר לא, מה גורם למה ללבלב או למות, מי חי ממי, ואיך החיות מתקיימות ביערות.

ומשהו על קובה מון אמי, ועל מוסיקה קובנית. לפני שאתם מכבים את האור וסוגרים את העיניים, חומר למחשבה. הידעתם שאת כל האננס המתוק, המנגו ,הפפאיה, המלון והאבטיח, שזללנו שלוש פעמים ביום, מקלפים ביד וחותכים לנו, אנשים שמרוויחים 20 דולר לחודש?

אוהבת את כולכם – גידי

משתתפים : ישראלה ויאיר דוברי הספרדית

אהובה ועמנואל סבלנים ונעימים

מרגלית וזכריה תותחי האומגה

עליזה ודרור אומגה קטן עליהם

חנה פ. ואלי פ. פ+פ= פ בריבוע

תמר וקותי פגזים

זוג אוהבים דובי וגידי חתן וכלה

שפקי צפור דרור

וכמובן המדריך אריה ואשתו המתוקה איה רופאת המשלחת  – שעשתה הסבה לגריאטריה.

טיילו איתנו

קובה וקוסטה ריקה - סיפור טיול
ללא תאריך יציאה
בהדרכת נעה רגב
13 ימים
קובה וקוסטה ריקה - סיפור טיול
ללא תאריך יציאה
בהדרכת משה מנע
16 ימים
קובה וקוסטה ריקה - סיפור טיול
ללא תאריך יציאה
בהדרכת דניאל גולדנברג
15 ימים
קובה וקוסטה ריקה - סיפור טיול
הרשמו לרשימת הדיוור של ״יעדים״

הצטרפו לקהילה של אוהבי טיולים, מגלי ארצות ותרבויות, מטיילים הרוצים לחוות ולגעת בעולמות אחרים, מופלאים.

למה להרשם לדיוור שלנו?

כתבות נוספות

חברת יעדים טיולי תרבות וטבע

יש לנו מספר טיולים בלתי נשכחים

  • כחברה המאמינה כי רק מטיילים מרוצים הם מטיילים שחוזרים, “אנו כאן בשבילכם” עם חיוך לכל שאלה ובקשה.
  • אנו מאמינים שמקצועיות ומצוינות הם הבסיס להצלחת הטיול. אנו מוציאים טיולים רק ליעדים בהם יש לנו הכרות מעמיקה.
  • הטיולים שלנו מושקעים ואיכותיים – הם יגשימו את החלומות שלכם.

כתבות נוספות שאולי תרצו לקרוא

לא נמצא מידע

צרו איתנו קשר

השאירו פרטים והמומחים שלנו יחזרו אליכם בהקדם  

קובה וקוסטה ריקה - סיפור טיול

מה תרצו לחפש?